ע"פ 2849/06

תקציר

המערער היה מעורב בתאונת דרכים מחרידה שגרמה למותה של חברתו, שישבה לידו, ולפציעות קשות של שני הנוסעים במושב האחורי. בשל אובדן זיכרון מוחלט, לא זכר המערער את האירועים שקדמו לתאונה. כתב האישום שהוגש נגדו לבית המשפט המחוזי בחיפה כלל אישומים של הריגה, נהיגה בשכרות, נהיגה במהירות מופרזת, נהיגה במהירות בלתי סבירה ואי חגירת חגורת בטיחות. התביעה הסתמכה על עדויות עדי ראייה של שוטרים שהיו במקום ועל דו"ח בוחן התנועה. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בכל סעיפי האישום למעט נהיגה בשכרות, שלגביה היה ספק סביר. על המערער נגזרו חמש שנות מאסר, מהן שלוש שנים לריצוי בפועל ושנתיים על תנאי. המערער ערער וטען כי גרסת התביעה לאירועים הייתה צריכה להיבחן ביתר זהירות בשל חוסר יכולתו להציג את גרסתו. הוא ערער גם על קביעת מהירותו לפני התאונה וטען כי אמצעי האזהרה באתר העבודות בכביש לא היו מספקים. דעת הרוב של המשנה לנשיא א' ריבלין והשופט א' גרוניס קבעה כי אכן נפלו ליקויים בסימון אתר העבודה וכי הצבת התמרורים לא עמדה בתקנות המשטרה. הם הגיעו למסקנה כי ליקויים אלה, בשילוב עם גורמים נוספים, מצדיקים את זיכויו של המערער מהריגה ואת הרשעתו בגרימת מוות ברשלנות. המשנה לנשיא ריבלין הציע להפחית את עונשו של המערער לשלוש שנים, כאשר 13 חודשי מאסר בפועל והיתר על תנאי. השופט א.א. לוי התנגד וקיבל את הרשעתו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי. השופט לוי הדגיש את סימני האזהרה הרבים שהמערער היה נתקל בהם ומצא כי מחדלו המתמשך של המערער בזמן הנהיגה מצביע על חוסר תשומת לב או על אפשרות של הירדמות על ההגה. לדברי השופט לוי, אחריותו של המערער נבעה ממודעותו למצבו ולתוצאות הקטלניות האפשריות של מעשיו. באשר לקביעת מהירותו של המערער, טען השופט לוי כי הסוגיה הייתה צריכה להיפתר בבית משפט קמא וכי הראיות הקיימות תומכות בקביעת הבוחן כי מהירותו של המערער הייתה 108 קמ"ש. בסופו של דבר התקבלה החלטת הרוב של המשנה לנשיא ריבלין והשופט גרוניס, ועונשו של המערער הופחת כמוצע. הערעור התקבל בחלקו, והמערער זוכה מאשמת הריגה אך הורשע בגרימת מוות ברשלנות.