עת"מ 57797-02-22

תקציר

העותרים ביקשו לבטל את הפקעת אדמותיהם על ידי המשיבים. הקרקע הנדונה, שהופקעה לפני למעלה מ-32 שנה, עומדת שוממה מאז, מבלי שנקטו המשיבים כל פעולה לפיתוחה למטרה הציבורית שלשמה נועדה. העותרים טענו כי מטרת ההפקעה נזנחה, וכי היעדר כל צורך ציבורי קונקרטי בקרקע פוגע בזכויות הקניין הבסיסיות שלהם. בית המשפט הסכים עם העותר, וקבע כי המשיבים אכן לא הגשימו את מטרת ההפקעה בתוך זמן סביר, וכי התנהלותם מצביעה על היעדר צורך ציבורי. יתר על כן, המשיבים לא הצליחו להוכיח תכניות עתידיות קונקרטיות כלשהן לקרקע, ובמקום זאת הסתמכו על הצהרות וכוונות עמומות. בהתחשב במאזן הנזקים, מצא בית המשפט כי נפגעה זכותו של העותר לקניין, וכי מצבה השומם של הקרקע גרם לה נזקים כלכליים ונפשיים כאחד. מנגד, טענות המשיבים בדבר פגיעה אפשרית באינטרס הציבורי אם תבוטל ההפקעה נמצאו תיאורטיות ובלתי משכנעות, שכן לא היו קיימות תכניות קונקרטיות. לפיכך פסק בית המשפט לטובת העותר, ביטל את ההפקעה והורה על החזרת הקרקע לידיהם. בנוסף, נדרשו המשיבים לפצות את העותר בגין שכר הטרחה ששולם ולכסות את שכר טרחת עורך דינם.