עת"א 26331-12-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים העולים ממנו, בהתבסס על הנתונים שסופקו: **רקע עובדתי** העתירה הוגשה על ידי אסיר, אדם אבו שארב, המבקש לשנות את סיווגו משב"ס מ"אסיר ביטחוני" ל"אסיר פלילי". העותר, אזרח ישראלי בן 19, הורשע בעבירות של יידוי אבנים לעבר כלי תחבורה, ניסיון לחבלה במזיד, תקיפה וחבלה במזיד, שחלקן בוצעו ממניע גזעני ולפגיעה בנוסעים יהודים. עונשו, 18 חודשי מאסר, החל בריצוי בחודש יולי 2025. בקשתו לשינוי סיווגו נדחתה על ידי רשויות שב"ס. **טענות הצדדים** * **ב"כ העותר**: * הסיווג הביטחוני בעל השלכות דרמטיות על תנאי המאסר, סיכויי שחרור מוקדם, זכויות יסוד (חירות, כבוד, חיי משפחה, שיקום). * שב"ס הפעיל שיקול דעת מצומצם, ביצע סיווג "אוטומטי" ללא בחינה פרטנית של נתוניו, תוך התעלמות מנסיבותיו האישיות: גילו הצעיר, אורח חיים נורמטיבי בזמן השחרור בתנאים מגבילים, השלמת לימודים, שיתוף פעולה עם שירות המבחן, לקיחת אחריות, חרטה, קושי בהבנת המניעים הגזעניים, זיהוי גורמי סיכוי רבים על ידי שירות המבחן, והמלצת שירות המבחן לענישה שיקומית. * הסיווג משרת תכלית ענישתית ולא לגיטימית. * ההחלטה בלתי סבירה, שרירותית, אינה עולה בקנה אחד עם הנתונים העובדתיים, ופוגעת בסיכויי שיקומו. * ההחלטה מפלה את העותר ביחס לאסירים ביטחוניים יהודים (טענה זו נדחתה בהיעדר נתונים). * נפלו פגמים בהחלטה: לא נתקבלה עמדת חטיבת המודיעין, לא נבחנה האפשרות להעברה לאגף הפלילי, לא ניתן משקל למאמצי שיקום, שינוי עמדות, מצב נפשי, התנהגות תקינה, והיעדר אינדיקציות למסוכנות. * נגרם לעותר נזק בלתי הפיך משהייה בקרב אסירים ביטחוניים. * **ב"כ המשיב (שב"ס)**: * העותר הורשע בעבירות חמורות, חלקן ממניע גזעני. * הסיווג בוצע כדין בהתאם למסגרת הנורמטיבית, לאור העבירות, עמדת גורמי המודיעין (גו"ב וחטמ"ן), ובהתחשב בכל נתוניו (גיל, תסקיר, טיפולים, גזר דין). * לא הוכח שינוי מהותי או שינוי נסיבות המצדיק שינוי סיווג. * עמדת גורמי הביטחון היא כי אין לשנות את הסיווג ואין לשלב את העותר בהליך טיפולי. * חוות דעת שב"כ מדגישה את הצורך בהרתעה למניעת השתתפות צעירים באירועים דומים, ומטילה ספק במידת החרטה של העותר, לאור קביעת בית המשפט בגזר הדין לגבי קושי לקיחת אחריות מלאה. * העותר הורשע במעשים ממניע אידיאולוגי לאומני, ולכן יש להשאירו בסיווג ביטחוני. * עמדת המודיעין: מדובר באסיר ביטחוני מובהק, אין לשלבו בהליך טיפולי. **המסגרת הנורמטיבית והדיון המשפטי** 1. **סמכות הגדרת אסיר ביטחוני**: בית המשפט מאשר כי סעיף 1(א) לפקודת נציבות 04.05.00 ("תהליך הגדרת אסיר בטחוני") קובע כי מדובר בהחלטה מנהלית שמטרתה לאפשר ניהול תקין של בתי הסוהר, המשמעת והביטחון. 2. **הגדרת אסיר ביטחוני**: סעיף 3(ב) לפקודה מגדיר אסיר ביטחוני כמי שנחשד, הואשם או הורשע בעבירה שהיא מעצם טיבה או נסיבותיה עבירה ביטחונית, או עבירה ממניע לאומני, או שיש לגביו חוות דעת שב"כ המעידה על מסוכנות ביטחונית. **נקודה מרכזית**: בית המשפט קובע כי **די בכך שאחת העבירות בוצעה ממניע לאומני כדי להקנות סמכות להגדירו כאסיר ביטחוני**. בכך, בית המשפט מאמץ את הפרשנות מרחיבה של הסמכות, בהתאם לנוסח הפקודה. 3. **שינוי סיווג אסיר ביטחוני**: סעיפים 6(א) ו- (ב) לפקודה מאפשרים שינוי סיווג, אך מחייבים קבלת עמדת חטיבת המודיעין בשב"ס, לאחר התייעצות עם גורמי ביטחון רלוונטיים. 4. **שיקולים לבחינת שינוי סיווג (סעיף 6(ג) לפקודה)**: בית המשפט מפרט את השיקולים שיש לקחת בחשבון: * סוג העבירה, טיבה, נסיבותיה ומניעיה. * עבירות קודמות. * הטעמים המקוריים להגדרתו כביטחוני. * **שינוי מהותי בנתונים אודות האסיר**. * קבלת עמדת גורמי הביטחון לגבי מסוכנות עדכנית. * התנהלות האסיר במהלך המאסר. * מידע רלוונטי נוסף. 5. **עמדת בית המשפט העליון (רע"ב 53379-01-25 אבו מריחיל)**: בית המשפט מרחיב את הדיון על ידי ציטוט פסיקה של בית המשפט העליון. הדגשים: * **שינוי מהותי בנתונים הקונקרטיים** עשוי להצדיק שינוי סיווג. * יש לבחון האם לאור הנתונים העדכניים קיימת הערכה למסוכנות ביטחונית, שלום הציבור, סדר ציבורי, סדר ומשמעת בבית הסוהר. * הסיווג נועד **למניעה ולא לענישה**. * **אין הכרח במידע "קונקרטי"** על פעילות מוגדרת; **הערכה כללית של המסוכנות העדכנית**, בהתחשב במכלול נתוני גופי הביטחון, דיה. 6. **בחינת החלטת רח"ט כליאה (תג"ד יריב כהן)**: בית המשפט מציין שהחלטת רח"ט הכליאה התחשבה בחומרת העבירות, המניע הגזעני, ובכך שהעותר לא זרק אבנים בעצמו (אך הורשע כמבצע בצוותא). כמו כן, נתקבלה עמדת גו"ב וחטמ"ן. 7. **היעדר סיכון קונקרטי לעומת הערכה כללית**: בית המשפט מכיר בכך שגורמי הביטחון לא הצביעו על סיכון קונקרטי, אך שוב מפנה לפסיקת העליון (אבו מריחיל) שקבעה כי **הערכה כללית של המסוכנות, בהתחשב במכלול הנתונים, דיה**. הסיווג נועד למניעה. 8. **פגמים בהחלטה מנהלית**: בית המשפט מעיר כי ראוי היה שרח"ט הכליאה יתייחס במפורש לנסיבותיו האישיות של העותר, כפי שפורטו בהשגה. עם זאת, הוא קובע כי **אין בנסיבות האישיות של העותר כדי להצדיק התערבות בהחלטה המנהלית**. 9. **בחינת תסקירי שירות המבחן**: בית המשפט בחן את תסקירי שירות המבחן. הוא מדגיש שהתסקירים הוגשו **לפני גזירת העונש**, ובהם נזכרים גם גורמי סיכון. בית המשפט קובע כי גם לפי תסקירי אלו, אין בנסיבות האישיות נתונים חריגים המצדיקים התערבות. 10. **היקף הביקורת השיפוטית**: בית המשפט מזכיר שאינו מחליף את שיקול דעת הגורם המוסמך, אלא בוחן את **סבירות הפעלת שיקול הדעת**. 11. **הכרעה סופית**: בית המשפט קובע כי החלטת הגורם המוסמך מבוססת על מהות העבירות, המניעים, נתמכת בעמדות מקצועיות של גורמי ביטחון, ועל כן היא **סבירה ואינה מצדיקה התערבות**. הוא גם מציין כי גם אם יש השלכות משמעותיות על תנאי המאסר, אין בכך כדי להצדיק שינוי סיווג. **עקרונות משפטיים וחידושים** * **הפרשנות המרחיבה לסמכות הגדרת אסיר ביטחוני**: פסק הדין מחזק את העיקרון לפיו ביצוע עבירה, אף אם היא בוצעה שלא על ידי ידה של האסיר עצמו (במקרה זה, שימוש בעבירות "מבצע בצוותא"), **וממניע לאומני**, די בו כדי להצדיק סיווגו כאסיר ביטחוני. זוהי אינדיקציה לגישה מחמירה של המערכת המשפטית והביטחונית בנוגע לעבירות מן הסוג הזה. * **הסתמכות על הערכה ביטחונית כללית**: בית המשפט מאמץ הלכה מבית המשפט העליון לפיה אין הכרח להוכיח "סיכון קונקרטי" מוגדר כדי להצדיק סיווג כאסיר ביטחוני. **הערכה כללית של מסוכנות, בהתחשב בכלל הנתונים בידי גופי הביטחון, דיה**. עקרון זה מדגיש את **האופי המניעתי** של הסיווג הביטחוני, המצדיק החלטות גם על בסיס פוטנציאל מסוכנות ולא רק על סמך פעילות נוכחית. * **תפקיד בית המשפט בביקורת על החלטות מנהליות**: בית המשפט מבהיר את גבולות הביקורת השיפוטית על החלטות מנהליות של שב"ס. אין הוא מחליף את שיקול דעת המשיב, אלא בוחן את **סבירות ההחלטה**. בכך, הוא משאיר מרווח רב לשיקול הדעת של שירות בתי הסוהר וגופי הביטחון. * **ההבחנה בין שיקולים תפעוליים-ביטחוניים לשיקולים שיקומיים**: פסק הדין מציג את המתח בין הצורך הביטחוני המצדיק סיווג כאסיר ביטחוני (הקשור לניהול בתי הסוהר, משמעת וביטחון) לבין שיקולים שיקומיים, טיפוליים וזכויות אסיר. במקרה זה, הצורך הביטחוני, כפי שפורש על ידי גורמי הביטחון ושב"ס, גבר על השיקולים השיקומיים שהוצגו על ידי סנגור העותר. * **המשקל הניתן לנסיבות אישיות מול שיקולים ביטחוניים**: אף שבית המשפט מכיר בחשיבות הנסיבות האישיות (גיל צעיר, אורח חיים נורמטיבי, תהליך שיקומי), הוא קובע כי נסיבות אלו **לא היו חריגות מספיק** כדי להצדיק התערבות בהחלטה המנהלית. הדבר מעיד על קושי רב יותר להשפיע על סיווג ביטחוני, גם כאשר מוצגים שיפורים אישיים, אם קיימת הערכת מסוכנות ביטחונית. * **משמעות ההורשעה כמבצע בצוותא וממניע גזעני/לאומני**: העובדה שהעותר הורשע כ"מבצע בצוותא" וכי העבירות בוצעו ממניע גזעני/לאומני, שיחקה תפקיד מכריע. הדבר נתפס כמעיד על חומרה אינהרנטית למעשים, גם אם לא היה מעורב באופן ישיר בביצוע הפיזי של זריקת האבנים. * **הכרה בפגמים פרוצדורליים אך דחיית התוצאה**: בית המשפט מצביע על פגם אפשרי בכך שלא נדונו כל הסעיפים המפורטים בפקודה, ובפרט הנסיבות האישיות. עם זאת, הוא קובע כי **פגם זה לא השפיע על התוצאה הסופית**, מכיוון שלא מצא כי הנסיבות האישיות היו בעלות משקל מכריע שביטולו של שיקול דעת שב"ס היה מצדיק. **לסיכום**, פסק הדין משקף את הגישה השלטת בנוגע לסיווג אסירים ביטחוניים. הוא מדגיש את חשיבות הטיעונים הביטחוניים וההערכות של גופי המודיעין, תוך שהוא מותיר לשיקול הדעת המנהלי מרחב פעולה נרחב. למרות ההכרה בטענות לגבי שיקום ופגמים בהליך, בית המשפט מצא כי הן אינן מצדיקות התערבות בהחלטת שב"ס, שהתבססה על חומרת העבירות, המניע הלאומני/גזעני, והערכת המסוכנות על ידי גורמי הביטחון.