ע"א 8553/08

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורו של וולדמן במלואו ופוסק לטובת ביאליסטוצקי. טענותיו של ולדמן נוגעות במידה רבה לקביעות עובדתיות של בית משפט קמא, שאינן עילה להתערבותה של ערכאת ערעור. נראה כי וולדמן ניסה להתחמק מפירעון חוב של 1.6 מיליון דולר הקשור לפרויקט מלונאי, וטענותיו נגד ביאליסטוצקי אינן משכנעות. המכתב שהציג כראיה פוברק ונשלח בעיתוי חשוד. טענתו של וולדמן כי ההסכם משנת 2000 למכירת הנכס ל-ACA ולפורקס היה הסכם על פניו נעדרת שחר, שכן היא מתיישבת עם כוונת הצדדים ועם האינטרסים של וולדמן עצמו. בית המשפט מצא כי חתימתו של וולדמן על ההסכם הייתה אמיתית וכי הוא הסכים להעברת הזכויות בנכס. באשר לטענותיו של וולדמן כי ביאליסטוצקי לא עמד בתשלומים החודשיים, בית המשפט לא מצא ראיות לכך וציין כי התנהגותו של וולדמן לא הצביעה על טרוניות כלשהן. וולדמן גם לא סיפק הנהלת חשבונות מסודרת, ואילו ביאליסטוצקי הגיש חישוב ברור של ההחזרים. בית המשפט קיבל את קביעותיו של ביאליסטוצקי בנוגע לתשלומים והוצאות, לרבות העברה בסך 67 אלף דולר לחברה בשם "מתכנני בירה", שיוסף היה ערב לה. גם תביעותיו של וולדמן למחצית השנייה של הנכס, הקשורות לחוב שלא שולם בסך 1.6 מיליון דולר, נדחו. וולדמן מכר את זכויותיו לצד שלישי ובית המשפט לא מצא כל ראיה לכך שביאליסטוצקי מחל על החוב. בנוסף, בית המשפט לא ראה עילה להתערב בהוצאות שנפסקו למשיבים, במיוחד בהתחשב בשווי הנכס. וולדמן אחראי לתשלום שכר טרחתם של שלושת המשיבים, בסך 200 אלף שקל. השופטת א' חיות והשופט א' פוגלמן מסכימים עם הכרעת הדין.