ב"ל 1877/01

תקציר

התובע, בעל מפעל, לקה באירוע מוחי קשה בשנת 1991 ולאחר מכן עבר שיקום. המפעל שילם לו מענק רווח חודשי בסך 2,500 שקל, שדווח למס הכנסה ולמוסד לביטוח לאומי כמענק, לצד משכורות העובדים. סכום זה נקבע בין השנים 1997-2000 ושולם לתובע למרות שלא עבד מסיבות רפואיות. השאלה שהיה על בית המשפט להכריע בה הייתה האם מענק זה מהווה "הכנסה" לפי חוק הביטוח הלאומי. בית המשפט, לאחר שבחן את הראיות ושקל את הדינים החלים, קבע כי יש לראות במענק החודשי ששולם לתובע כ"השתכרות מעבודה". נמצא כי לתובע היו יחסי עובד-מעביד עם החברה, והמענק ניתן במקום שכרו הקודם. כמו כן, נדונה קביעת הכנסתו של התובע לצורך חישוב קצבת הנכות שלו. נמצא כי לא היה קיפוח בהכנסותיו של התובע בתקופה הרלוונטית שקדמה ל"מועד הקובע" למוגבלותו. לפיכך, התובע לא היה זכאי לקצבת הנכות לה קיבל. כמו כן, הביטוח הלאומי היה רשאי לדרוש החזר של הגמלאות ששולמו לתובע ללא זכאות, החל מיום 1.1.97. עוד קבע בית המשפט כי מסמך שמסר התובע, שלטענתו מהווה תעודת גמר ממשלתית, אינו ראיה רשמית או תקפה ולכן אינו יכול להעיד על סיום לימודיו התיכוניים. תביעת התובע לגמלת נכות כללית נדחתה, ולשני הצדדים ניתנה הזכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום. פסק דין זה ניתן בהעדר שני הצדדים ולא יהיה צו להוצאות, בהתחשב באופי הביטוח הלאומי של התביעה.