ע"ע 4510-03-20

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם המערערת, מגי ניסן, נחשבת לידועה בציבור של המנוח, יצחק עפריון, ולפיכך זכאית להטבות כספיות מסוימות לאחר מותו. המשיבים, לרבות הקרן המשפחתית עפיריון וילדיה של המנוחה, טוענים כנגד טענתה של ניסן, וטוענים כי היא והמנוח היו חברים בלבד ולא חיו יחד. המחלוקת המרכזית היא האם בני הזוג חיו יחד, כפי שניסן טוען שהם חיו במשך כ-4-5 ימים בשבוע במשך 25 שנה, או שהם חיו בנפרד, כפי שטוענים המשיבים. הערכאה הנמוכה יותר פסקה לטובת המשיבים, מה שהוביל את ניסן לערער. ערכאת הערעור, לאחר בחינה מעמיקה של חומר הראיות, פוסקת לטובתו של ניסן. היא מוצאת כי למרות חוסר עקביות מסוים, גרסתה לאירועים אמינה יותר מזו של המשיבים. פסק הדין מדגיש את צוואתו של המנוח, שנערכה שבועיים לפני מותו, בה הוא מתייחס לניסן כאל "בת זוגו" ומוריש לה את זכויותיו הפנסיוניות. בית המשפט מתחשב גם בראיות אחרות, כגון תצהירים של שכנים שראו את בני הזוג יחד מדי יום לאורך השנים, המעידים על כך שהם חיו יחד. בנוסף, מציינים השופטים את הימנעותם של המשיבים מלהציג ראיות מכריעות, לרבות שיחה מוקלטת ועדים שהיו יכולים להפריך את טענותיו של ניסן. הערעור מתקבל, ובית המשפט מכיר בניסן כידוע בציבור של המנוח. כתוצאה מכך, היא זכאית לקצבת שאירים מקרן הפנסיה הוותיקה. הקרן מצווה לשאת בהוצאותיה של ניסן, ואילו המשיבים, הקרן המשפחתית עפיריון וילדיה של המנוחה, יישאו בהוצאותיה במשותף.