ת"פ 9348-10-16

תקציר

על פי הודאת הנאשם, הוא הורשע בנשיאת נשק ותחמושת, עבירה על סעיפים 144(ב) לחוק העונשין ו-144(ב) לחוק העונשין. מהעובדות שהוצגו בכתב האישום עולה כי הנאשם, בעקבות ויכוח עם אביו, לקח את רובה הציד של אביו וקופסת כדורים, יחד עם 4,000 שקל במזומן, והניח אותם ברכבה של אחותו. לאחר מכן נסע לביתו של קטין בערערה, שם מסר את אמצעי הלחימה והתחמושת, ולאחר מכן נעצר על ידי המשטרה. בהתחשב בגילו של הנאשם ובנסיבות המקרה, בית המשפט הורה על תסקיר שירות מבחן לפני שיקבע את עונשו. הדו"ח פירט את הרקע של הנאשם, היעדר עבר פלילי ונסיבותיו האישיות, תוך ציון החרטה וההבנה שלו לחומרת מעשיו. כמו כן, הוא העריך את מסוכנותו לחברה ואת סיכויי שיקומו, וקבע כי הסיכון להישנות המחלה נמוך. עם זאת, בשל חומרת העבירה, שירות המבחן המליץ על עונש מאסר בפועל שירוצו במקביל לעבודות שירות. הן התביעה והן ההגנה הציגו את טיעוניהן לעונש, תוך התמקדות בערך החברתי של שלום הציבור ובצורך בהרתעה בעבירות נשק. התביעה טענה לעונש של 18 עד 36 חודשי מאסר, בעוד ההגנה ביקשה עונש צופה פני עתיד ללא מאסר. לאחר ששקל את נסיבותיו הפרטניות של המקרה, הצורך להחמיר בענישה בגין עבירות נשק, הודאתו המיידית של הנאשם, נסיבותיו האישיות והיעדר עבר פלילי, הטיל בית המשפט עונש מאסר על תנאי של שמונה חודשים, תקופה של שלוש שנים שבמהלכן אסור לנאשם לבצע את העבירה, ודמי התחייבות עצמית בסך 3,000 ₪. עוד ציינה השופטת כי ההליכים נגד שותפו של הנאשם והקטין המעורב לא הובהרו דיים, דבר העשוי להעלות את סוגיית האכיפה הבררנית. לנאשם ניתנה הזכות לערער על פסק הדין לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.