בג"צ 6533/05

תקציר

העתירה מבקשת למחוק את פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בתל אביב המחייב את העותרת להתגרש מבעלה ולשלול את מזונותיה, וכן את פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול הדוחה את ערעורה. בני הזוג נישאו בשנת 1990 והביאו לעולם שני ילדים לפני שנפרדו בשנת 2000 על רקע משבר בחיי הנישואים. העותרת תבעה תביעות מזונות ורכוש באמצעות בית המשפט לענייני משפחה, ואילו הבעל הגיש תביעת גירושין בבית הדין הרבני. בעקבות מורכבות פרוצדורלית וערעורים, הורה בית הדין הרבני האזורי לעותרת להתגרש מבעלה, בנימוק של פרידתם הממושכת והיעדר סיכויים לפיוס. עוד קבע בית המשפט כי העותרת אינה זכאית עוד למזונות בעקבות צו הגירושין. העותרת ערערה לבית הדין הרבני הגדול, אשר דחה את ערעורה ללא תגובה. העותרת טוענת כי החלטות בתי המשפט היו בלתי צודקות ופגעו בצדק הטבעי, וכי בית הדין הרבני האזורי חרג מסמכותו בפסיקת מזונותיה. עם זאת, בג"ץ אינו מוצא עילה להתערב בהחלטות בתי הדין הרבניים בעניין חובת הגירושין, שכן הן נפלו בגדר סמכותם ולא פגעו בצדק הטבעי. עוד מציין בג"ץ כי עניין מזונות העותרת מצוי בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, ולפיכך פסק דינו של בית הדין הרבני בעניין זה בטל. עם זאת, מאחר ששני הצדדים מסכימים כי לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון במזונות, בית המשפט העליון אינו רואה עילה להתערב. בסופו של דבר, בג"ץ דוחה את העתירה, בהסכמה עם החלטות הערכאות הנמוכות יותר.