ע"א 17401-01-17

תקציר

התיק נסוב סביב פינויים של תושבים שהשתלטו על נכס בישראל ללא כל זכות חוקית, והפיצויים המגיעים להם בעקבות הליך מכרזי הקשור לפינוי. השאלה המרכזית היא פרשנות מסמכי המכרז, ובפרט מי נחשב למפונה הזכאי לפיצויים. החברות האחראיות לפינוי, שזכו במכרז, טוענות כי רק שתי קבוצות זכאיות: אלה ששמם מופיע ברשימת הפינוי, ואלה שיכולים להוכיח מגורים רצופים במשך עשר שנים לפני הסקר. מנגד, טוענים המפונים כי יש להכיר בקבוצה שלישית, המורכבת מאלה שיכולים להוכיח את מקום מגוריהם בעת עריכת הסקר. בית המשפט פותח בניתוח מסמכי המכרז וההחלטות הנלוות, ומגיע למסקנה כי פרשנות המכרז תומכת בקיומן של שלוש קבוצות זכאיות. טענת החברות כי מספר משקי הבית הזכאים משפיע באופן משמעותי על עלויותיהם מוכרת, אך בית המשפט מדגיש כי במכרז נכתב במפורש כי רשימת הפינויים אינה ממצה. באשר להליך ההתנגדויות, בית המשפט קובע כי הוא שירת את המטרה היחידה של תיקון מחדלים ברשימת הפינוי. מהראיות עולה כי ההתנגדויות שהגישו המפונים לא נבדקו כראוי על ידי הרשויות האחראיות. כתוצאה מכך, בית המשפט מחליט כי על החברות מוטל נטל ההוכחה בדבר מעמד התושבות של המבקשים. לאחר מכן מוחזר התיק לבית משפט קמא על מנת שיחליט, על סמך הראיות הקיימות, האם המבקשים התגוררו בנכס בעת עריכת הסקר. לבסוף, החלטת בית משפט קמא בעניין ההוצאות מבוטלת, וכל צד נדרש לשאת בהוצאותיו בערעור.