בג"צ 5808/93

תקציר

העותרת, החברה הכלכלית לירושלים, מערערת על חוקיות החלטת המשיבה להתיר לרשויות מקומיות ישראליות להטיל ארנונה כללית על קרקעות בנייה בשטחים הכבושים של יהודה ושומרון, הידועים גם בשם הגדה המערבית. העותרת טוענת כי ההחלטה מנוגדת למשפט הבינלאומי, ובפרט לתקנה 43 לתקנות בדבר דיני המלחמה ביבשה ולמנהגיה, ולמשפט המינהלי הישראלי. עם זאת, בג"ץ קבע כי ההחלטה מוצדקת. פסק הדין קובע כי מציאות ההתנחלות הישראלית בשטחים מחייבת הטלת ארנונה על מנת לשמור על צרכי האוכלוסייה האזרחית, שכן המועצות המקומיות של התנחלויות אלה אינן מתוקצבות על ידי המנהל האזרחי. מיסים אלה אינם סימן להחלת ריבונות אלא מוצדקים כלכלית. בית המשפט דחה גם את טענת העותרת כי המסים היו פגומים מבחינה מינהלית, והדגיש כי התקנות הנדונות פורסמו במידה מספקת. כמו כן, שיעורי הארנונה נקבעים בהתאם לצרכי הרשויות המקומיות והם סבירים. גם טענת העותרת כי המסים היוו חקיקה חדשה שהייתה צריכה להתפרסם ברשומות, שכן פקודת הפרשנות אינה חלה אקס-טריטוריאלית. לבסוף, קבע בית המשפט כי טענות העותרת בדבר חוקיותם המהותית והפרוצדורלית של המסים חפפות כמעט לחלוטין את ערעורה הקודם, אשר טרם נדון בערכאת הערעור. לפיכך, העתירה נדחתה, והעותר חויב לשלם 4,000 ₪ שכר טרחת עורך דין הן למשיב הראשון והן למשיב השני.