ת"א 1746-01-08

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך חוזי בין שני צדדים, המבקש והמשיב. המבקשת מינתה את המשיב כמפיץ בלעדי של מוצריהם בתחומי ישראל, יהודה, שומרון, עזה והרשות הפלסטינית. החוזה, שהיה תקף לחמש שנים ומתחדש אוטומטית מדי שנה, כלל סעיף בוררות זרה ליישוב סכסוכים. המשיב טען כי החוזה, ומכאן גם תניית הבוררות, פקע. עם זאת, השופט קבע כי חוזה ההפצה היה בתוקף עד שנת 2006, עם חידושים שנתיים, בהתבסס על לשונו החד משמעית של החוזה. זאת ועוד, השופטת קבעה כי תניית הבוררות חלה על הסכסוך הנוכחי, שבמרכזו הפרה לכאורה של המבקשת את התחייבויותיה החוזיות. השאלה המרכזית הייתה האם יש לעכב את ההליכים בשל סעיף הבוררות הזרה. השופט בחן זאת לפי סעיף 6 לחוק הבוררות, המחייב הקפאת הליכים בהתקיים תנאים ספציפיים. כל שלושת התנאים התקיימו במקרה זה: הסכסוך נפל בגדר סעיף הבוררות, הבוררות נשלטה על ידי אמנת ניו יורק, והאמנה קבעה הוראות להקפאת הליכים. המשיבה טענה כנגד השיהוי וטענה כי צד מהותי לסכסוך, דלתא דיגיטל בע"מ, אינו מחויב לתניית הבוררות, דבר העלול להוביל לתוצאות סותרות. עם זאת, השופט דחה טענה זו, וציין כי נוכחותה של דלתא דיגיטל אינה חיונית לבירור ההליך וכי אחריותה של המבקשת אינה קשורה לזו של דלתא. בנוסף, התייחסה השופטת לייחודה של תניית הבוררות וקבעה כי היא אכן ייחודית, למרות התנגדות המשיב. השופטת הדגישה כי ייחודו של הסעיף אינו תנאי מוקדם לעיכוב הליכים וכי כוונת הצדדים, ובעיקר כוונת המבקש, העדיפה בוררות. השופט התייחס גם לעיתוי הבקשה להקפאת הליכים והבהיר כי במקרה זה אין צורך ששתי המדינות של הצדדים יהיו חתומות על אמנת ניו יורק. לבסוף פסק השופט לטובת המבקשים, וקיבל את בקשתם לבטל את היתר ההמצאה של המשיב ולהקפיא את ההליכים. המשיב חויב לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המבקש.