עב"ל 38717-12-12

תקציר

במקרה דנן, הערעור על החלטת בית הדין האזורי נדחה, ואישר את פסק דינו בשל היעדר נימוקים משכנעים להתערב. המערער ביקש הכרה בפגיעה בעבודה על פי תיאוריית המיקרוטראומה, המחייבת הוכחת "פגיעות זעירות החוזרות על עצמן" המובילות במצטבר לפגיעה משמעותית ביכולתו של אדם לעבוד. תיאוריה זו מאפשרת לזהות פגיעות הנגרמות כתוצאה מעבודה גם כאשר פעולות חוזרות ונשנות אינן רציפות, כל עוד נוצר קשר סיבתי באמצעות פגיעות קלות עקביות לאורך זמן. עם זאת, המערער לא הצליח לבסס תשתית עובדתית ליישום תיאוריה זו, ובפרט להוכיח כי עבודתו כללה נהיגה משמעותית בדרכים משובשות, כפי שנקבע באופן מכריע במקרים דומים כמו יניב ושחף. לעומת זאת, בית המשפט המחוזי מצא כי רק חלק זניח מנהיגת המערער התרחש בשטחים מאתגרים. כתוצאה מכך, הערעור לא עמד בתנאים הדרושים להחלת תיאוריית המיקרוטראומה, מה שהוביל לדחייתה ללא הוצאות. ההחלטה ניתנה שלא בפניו ב-27 באפריל 2014 על ידי הרכב שכלל את הנשיא יגאל פליטמן ונציגי משפט וציבור נוספים.