עע"מ 10216/16

תקציר

הן המדינה והן שפיר טענו כי יש לדחות את בקשת הדחייה, שכן ההחלטה משנת 1867 ופסק הדין שאישר אותה היו לגיטימיים. בית המשפט נעתר וקבע כי הבקשה לפטור נדונה כראוי וכי הנסיבות מצדיקות את הארכת תקופת הפטור, מה גם ששפיר לא הפעילה את המחצבה בשל הליכים משפטיים מתמשכים. שפיר, שרכשה את זכויות הכרייה ב-2005, התמודדה גם היא עם אתגרים משפטיים רבים וכעת יש לאפשר לה ליהנות מהשקעתה. מנגד, המבקש, שביקש סעד זמני, לא הצליח להוכיח סיכוי גבוה להצלחה בערעור והטיה ברורה במאזן הנוחות לטובתו. בית המשפט הביע ספק באשר לסיכוייו של המבקש להצליח בערעור, וציין כי הליכי פסק הדין שלאחר הערעור מצדיקים את הארכת תקופת ההרשאה. בנוסף, המבקש לא הוכיח די הצורך נזק בלתי הפיך אם יישלל סעד זמני, בעוד שמתן הצו יעכב עוד יותר את הפעלת המחצבה. משעלה בידי המבקש להראות יתרון מובהק במאזן הנוחות וסיכוייו להצליח בערעור קלושים בלבד, נדחתה הבקשה לסעד זמני. המבקש חויב בהוצאות ובשכר טרחת עורך הדין של שני המשיבים, בסך 35,000 ₪. הדיון בערעור נקבע ליולי 2017.