ד"ט 35048-02-13

תקציר

הסכסוך הוא בין ארגון מעסיקים תובע בענפי היבוא, היצוא והמסחר, לבין חברה נתבעת הפועלת בתחום המסחר, ובפרט בתחום מכירת הבשר. התובעת תובעת תשלום דמי טיפול ארגוניים-מקצועיים מהנתבעת, אשר האחרונה מסרבת לשלם. ליבת הוויכוח היא האם עסקי הבשר של הנתבע כרוכים במסחר סיטונאי או קמעונאי – התובע טוען את הראשון, ואילו הנתבע טוען את האחרון. התובעת מסתמכת על צו הרחבת ענף המסחר והשירותים כדי לקבוע כי יש להחיל את ההסכם הקיבוצי על הנתבעת, הקובע את זכותה הנטענת של התובעת לגבות דמי טיפול. בית המשפט בוחן את הראיות שהוצגו על ידי הצדדים ומגיע למסקנה כי הנתבעת אכן עוסקת במכירה וביבוא סיטונאי של בשר. ראשית, מראיות התובע עולה כי הנתבע מוכר ל"לקוחות עסקיים רגילים" ולמסעדות, דבר שהנתבע אינו מתייחס אליהם או מכחיש באופן מהימן להגנתם. שנית, הנתבע רשום כיבואן כבד אווז קפוא, דבר שהמנהל אינו מצליח להסביר בצורה משכנעת. שלישית, מדבריו המתחמקים והסותרים של המנהל במהלך החקירה הנגדית משתמע כי הוא מסתיר את האמת על טיב עסקיו של הנאשם. רביעית, שם החברה מרמז על מכירות סיטונאיות. הנתבע מציג תעודת רואה חשבון לתמיכה בטענתו כי עסק רק במסחר קמעונאי, אך מאחר שרואה החשבון אינו מעיד, בית המשפט מייחס לה משקל זניח. לבסוף, מעדויות מתיק אחר של בעליו של הנאשם עולה כי הם עוסקים במכירת בשר בסיטונאות. משכך, בית הדין קובע כי הנתבעת נופלת בגדר ההסכם הקיבוצי ומורה לה לשלם לתובעת דמי טיפול ארגוניים עבור השנים 2006-2012, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. הסכום מחושב כ-18,876 ₪, בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. לנתבע ניתנת האפשרות לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.