ע"א 6445-11-10

תקציר

התובע, תושב הכפר מג'אר, נפגע פיזית מפיצוץ זיקוק בידו הימנית. הוא תבע את המועצה המקומית מג'ר ואת המשרד לביטחון פנים על רשלנות, בטענה שלא מנעו מכירת חומרי נפץ מסוכנים בכפר ופיקחו עליו. התובע נפצע כאשר הרים זיקוק שנמצא מחוץ לביתו, שהתפוצץ בידו. בית המשפט דחה את התביעה הן מטעמים עובדתיים והן מטעמים משפטיים. עובדתית, בית המשפט מצא סתירות וסתירות רבות בעדויות התובע ועדיו והעדיף את גרסתו הראשונית של התובע, לפיה ידע את טיבו של החפץ והתכוון לשחק בו, על פני גרסתו המאוחרת. מבחינה משפטית, בית המשפט קבע כי מדינת ישראל, המשרד לביטחון הפנים, לא חב לתובע חובת זהירות. אשר למועצה המקומית, קבע בית המשפט כי קיימת לה חובת זהירות מושגית כלפי התובע אך אין חובת זהירות קונקרטית בנסיבות המקרה. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים לא הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם, וממילא אין קשר סיבתי בין מחדלם לבין נזקו של התובע. לפיכך, הערעורים התקבלו ופסק דינו של בית משפט קמא בוטל.