ב"ל 50646-02-23

תקציר

הטקסט המצורף מתווה ניתוח משפטי של תביעה שהוגשה למוסד לביטוח לאומי. סוגיות הליבה בהן נדונה הן דחיית התביעה בשל שיהוי והאם האירוע ביום 29.5.2018 היווה תאונת עבודה לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. ### ניתוח משפטי: עיכוב בהגשת תביעה הניתוח קובע כי תביעה בגין שיהוי, כשלעצמה, אינה מספיקה כדי להצדיק דחיית תביעה. עיקרון זה נתמך בפסיקה, ובפרט: * **IBAL (ארצי) 19907-11-16 שרון דרוקר:** מקרה זה מצביע על כך שעיכוב בלתי מוסבר של מספר שנים אינו מוביל אוטומטית לדחיית תביעה. * **ע"א (ארצי) 35399-09-15 אורן נ' המוסד לביטוח לאומי:** הלכה זו מחזקת כי שיהוי של 12 שנים, ללא הצדקה, אינו מונע דיון בתביעה. עם זאת, הפסיקה מבהירה גם מגבלה מכרעת: אם חלוף הזמן באמת מונע אפשרות ממשית לבחינת תנאי הזכאות, השיהוי אכן יעכב את התביעה. כמו כן, גם אם התביעה מתקבלת למרות שיהוי, הזכאות לתגמולים מוגבלת ל-12 החודשים שקדמו להגשת התביעה, כקבוע בסעיף 296(א) לחוק הביטוח הלאומי. הניתוח מדגיש כי על המוסד לביטוח לאומי מוטל הנטל להוכיח כי השיהוי מנע בחינה לגופן של טענות המבוטח לגבי התאונה עצמה. על המכון להוכיח כי העיכוב היה גורם שהפריע לחקירת אמיתות העובדות. במקרה הספציפי הנדון, צוין כי פקיד התביעות לא דחה את תביעת התובע לשיהוי; הדחייה התבססה אך ורק על סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. הדבר מצביע על כך שסוגיית השיהוי, למרות שהיא מהווה חסם פוטנציאלי, לא הייתה הסיבה העיקרית לדחיית התביעה הראשונית על ידי הגוף המנהלי. ### ניתוח משפטי: תאונת עבודה לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי השאלה המרכזית בחלק זה של הניתוח היא האם התובע הצליח להוכיח כי האירוע מיום 29.5.2018 נחשב כתאונת עבודה לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. **עקרונות משפטיים ודרישות:** * **הגדרת תאונת עבודה:** סעיף 79 מגדיר תאונת עבודה כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו וכתוצאה מעבודתו אצל מעסיק או מטעמו". עבור עובד עצמאי מדובר בתאונה המתרחשת "תוך כדי עיסוקו במקצועו וכתוצאה מעיסוקו במקצועו". * **נטל ההוכחה:** על התובע מוטל הנטל להוכיח את קיומה של התאונה, לרבות מועדה ונסיבותיה. * **מרכיבים מהותיים בתביעת תאונת עבודה:** כדי להוכיח תאונת עבודה, על התובע להוכיח ארבעה מרכיבים: 1. אירוע פתאומי. 2. מעורבות חיצונית. 3. פגיעה פיזית. 4. אובדן יכולת תפקודית כתוצאה מהפציעה. * **משקל האנמנזה והרשומות הרפואיות:** הפסיקה מייחסת באופן עקבי משקל משמעותי לאנמנזה הראשונית (דיווח המטופל על ההיסטוריה הרפואית שלו) ולרשומות בית החולים. אלה נחשבים אמינים ומדויקים, מכיוון שאנשים בדרך כלל מספקים מידע נכון כדי לקבל טיפול רפואי מתאים. האנמנזה הראשונה חשובה במיוחד מכיוון שהיא משקפת את התיאור המיידי של הקורבן על האירוע. * **חשיבותם של פרטים שלא הוזכרו ברשומות הרפואיות:** העובדה שתובע לא סיפר על תאונה לרופא במהלך ייעוץ רפואי נחשבת למשמעותית ביותר. **ממצאים והנמקה במקרה הנוכחי:** הניתוח מפרט בדקדקנות את הסיבות לכך שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה: * **תיאור תפקיד לא עקבי:** תיאורה של התובעת את תפקידה כ"עובדת סוציאלית שכונתית" בתצהירה סתר את עדותה, שם הצהירה כי היא "עובדת שכונתית" העוסקת בתרגומים ובארגון פרויקטים התנדבותיים. * **היעדר מסמכים רפואיים תומכים:** מסמכים רפואיים שהוגשו על ידי התובעת לא תיעדו את התרחשות האירוע במהלך העבודה. במגע עם אנשי מקצוע רפואיים בימים שלאחר מכן לא הוזכרה תאונת עבודה, ומסמך אחד ציין כי התובע חווה תסמינים במשך מספר ימים קודם לכן. כמו כן, ניתנו לתובע ימי מחלה קבועים, ולא אישורים לנפגע עבודה. * **תיאורים סותרים של האירוע:** מסמך רפואי ציין שהתובע נעקץ בזמן ש"עבד בגינה". התובעת הכחישה בתחילה שיש לה גינה בבית, אך מאוחר יותר סתרה הצהרה זו, והעלתה ספקות לגבי מיקום ואופי האירוע והאם הוא התרחש במסגרת העסקתה. * **עיכוב משמעותי בדיווח:** התובעת דיווחה על האירוע הנטען למעסיקה כשלוש שנים לאחר התרחשותו. לא ניתן הסבר מניח את הדעת לעיכוב ניכר זה. * **הודעה על תאונה מאוחרת ולא מלאה:** "טופס פעמון 250" (ככל הנראה טופס דיווח על תאונה) לא מולא במקביל לאירוע הנטען, אלא שנים לאחר מכן לצורך הגשת התביעה. ההסבר של התובעת לעיכוב זה נחשב לא הגיוני, במיוחד בהתחשב בכך שהתסמינים החלו מוקדם יותר. * **אי זימון עדי מפתח:** התובעת לא הציגה עדה מכרעת, גב' הדר, במהלך ישיבת ההוכחות הראשונית, שיכולה הייתה לאשש את טענת התובעת כי דיווחה על האירוע למקום עבודתה יום לאחר התרחשותו. * **סתירות בין התובע והעדים:** * התובע טען שדיווח על האירוע לאנשים ספציפיים, אך אנשים אלה סיפקו גרסאות סותרות לגבי מי שדיווח להם על האירוע. * עדת ראייה, גב' פרידקין, תיארה את האירוע באופן שונה מהתובע ומאוחר יותר לא הצליחה להיזכר בפרטים מרכזיים כמו מיקום העוקץ, למרות שהגישה עזרה. יחסיה הידידותיים עם התובעת מטילים ספק גם באובייקטיביות עדותה. * עד אחר, מר גרגורי, סיפק בתחילה זמן ספציפי לאירוע בתצהירו, אך מאוחר יותר הודה שהוא זוכר אותו רק מכיוון שהתובע הזכיר לו, מה שהעלה חשדות לגבי מהימנות עדותו. הוא גם לא זכר שיצר קשר עם התובעת לאחר התקרית, בניגוד לעדותה. * בדוא"ל של גב' גלסברג צוין תאריך האירוע, אך היא לא יכלה להסביר כיצד ידעה זאת, ובהודעת הדוא"ל שלה נכתב שהתובעת דיווחה על האירוע מיד לאחר שעזבה את המקום, בניגוד לטענת התובעת שדיווחה על כך למחרת. * גב' שטיינמן לא הצליחה לזכור מתי התובעת דיווחה על האירוע וחסרו פרטים על פעילויות היום. הצהרתה כי התובעת סיפרה "לנו" שהיא נעקצה הייתה מעורפלת, והמלצתה לדווח על האירוע לעובדים לוותה בדיווח למעסיק שנים לאחר מכן, מה שמרמז על כך שגם הדיווח לגב' שטיינמן לא היה מיידי. * גב' הדר ציינה כי התובעת דיווחה על האירוע לאחר ביקור אצל הרופא, בניגוד לטענת התובעת שדיווחה על כך לפני ביקור הרופא. סתירות ברישומי הנוכחות של התובעת ועיתוי ביקור הרופא שלה הטילו ספק נוסף במהימנות גרסתה. * **אי הגשת תביעה אזרחית:** התובע לא הגיש תביעת נזיקין נגד חברת הביטוח בגין הנכס בו אירע האירוע הנטען. **מסקנה על תאונת עבודה:** על סמך ההשפעה המצטברת של אי התאמות, אי דיוקים והיעדר ראיות תומכות בגרסת התובעת ובגרסת עדיה, בית הדין לא שוכנע כי ביום 29.5.2018 אירע לתובעת אירוע מקרי כהגדרתו בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. ### סיכום כללי ותוצאה התביעה נדחתה. בעוד שבית הדין שקל לחייב את התובע בהוצאות, ההחלטה התקבלה בסופו של דבר שלא לעשות זאת. כמו כן צוינה זכות הערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.