ע"א 44559-10-11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא לגבי יוצא צבא שסבל מפרכוסים במהלך שירותו והגיש בקשה להכרה כנכה משוחרר. החלטת ועדת הערר להכיר במחלתו של החייל המשוחרר כקשורה לשירות היא סופית ולא ניתן לערער עליה, שכן בית המשפט יתערב רק במקרים חריגים. כדי לבסס קשר סיבתי בין תנאי השירות של החייל המשוחרר לבין מחלתו, על החייל המשוחרר להוכיח כי המחלה אירעה במהלך השירות ונגרמה כתוצאה מהשירות. מהמסמכים הרפואיים של החייל המשוחרר עולה כי הוא לא סבל מתסמינים כלשהם של אפילפסיה לפני האבחנה וההתקף הראשון שלו התרחש במהלך הטירונות, אותו ניתן לייחס לחוסר שינה. לכן, התנאי הראשון מתקיים. באשר לשאלה האם המחלה נגרמה על פי תנאי השירות, בית המשפט הכיר בכך שמניעת שינה היא טריגר מוכר להתקפים אפילפטיים אך אינה גורמת למחלה עצמה, שכן אפילפסיה היא מחלה מולדת. עם זאת, על פי פסיקות קודמות, אם מחלה חוקתית מתגלה לראשונה במהלך השירות, חזקה עליה שהיא נגרמה על ידי השירות, ונטל ההוכחה מוטל על קצין התגמולים לסתור זאת. במקרה זה, החייל המשוחרר סבל ממספר התקפים בסמוך למצבים של חוסר שינה, ומחלתו לא אובחנה לפני הגיוס. לפיכך, לא ניתן לערער על החלטת הוועדה לקבל את גרסתו של החייל המשוחרר לאירועים ולשקול את מחלתו כקשורה לשירות. השופטים מסכימים עם החלטת הוועדה ולפיכך דוחים את הערעור, ומורים למערער לשלם את שכר טרחתו של החייל המשוחרר.