בש"א 338/05

תקציר

במקרה שלפנינו, עובדת זרה מבולגריה, שהפסידה תחילה בתביעת שכר נגד מעסיקיה בבית דין אזורי, הגישה ערעור. בית הדין האזורי דחה את תביעתה על סמך עדותה של אחת המעסיקות, גב' בניזרי, לפיה היא מקבלת שכר יומי ללא ראיות תיעודיות, ולא הטיל עליה הוצאות משפטיות בשל מעמדה הזר של העובדת ועזיבתה את הארץ. המעסיקים ערערו נגדית, בנימוק שלא נפסקו הוצאות. הם גם ביקשו מהעובדת להפקיד ערבות כדי לכסות את הוצאותיהם המשפטיות במקרה של ערעור שלא צלח, בטענה שאי מסירת כתובת בהודעת הערעור מצדיקה צעד כזה. למרות שתקנות הפקדת ערבות חובה לא היו סטנדרטיות בערעורים בבתי הדין לעבודה, פסיקות קודמות אפשרו חריגים. בית המשפט הדגיש כי אין להעניש עובדים זרים שלא בצדק, שכן הדבר עלול לפגוע בזכותם לערער. עם זאת, היא הכירה בכך שאי ציון כתובת מהווה עילה לדרוש הפקדת ערבות. לפיכך החליט בית הדין כי אם העובדת תמסור את כתובתה בתוך עשרה ימים, בקשת הערבות תידחה. אם לא, עליה להפקיד 3,000 ₪ להבטחת תשלום ההוצאות המשפטיות הפוטנציאליות של המעסיקים, המשקפים את האיזון בין הקלות במתן צדק לעובדים זרים לבין הגנה על זכויות המעסיקים להחזר עלויות.