ת"א 11845-08-18

תקציר

פסק הדין דן בחוקיות הגשת כתבי בית המשפט למשיב באמצעות עורכי דינו. הוא מפנה לפרק 32 לתקנות, המפרט חמש שיטות למסירת כתבי בית משפט, לרבות פנים אל פנים, בדואר ובאופן אלקטרוני. תקנה 477 קובעת כי ניתן להגיש כתבי בית משפט לעורך דינו של הנמען, והמונח "עורך דין" מתייחס לעורך הדין המייצג את הנמען בנושא ההתדיינות. ייפוי הכוח שנתן המשיב לעורכי הדין בתיק זה הסמיך אותם לנקוט בפעולות משפטיות שונות בשם המשיב, לרבות ייצוגם בבית המשפט וקבלת מסמכי בית המשפט. השופטת קבעה כי מאחר שלא נמסר למבקש כדין על ביטול ייפוי כוח זה, הוא עדיין תקף. יתר על כן, גם אם ייפוי הכוח היה מבוטל, המבקש, כצד שלישי, מוגן על ידי חוק הנציגויות, הקובע כי צד שלישי שאינו יודע על סיום השליחות רשאי לראות בו כממשיך. לפיכך, ניסיונם של עורכי הדין לשלול את תוקפו של ייפוי הכוח נכשל, ומסמכי בית המשפט המוגשים על ידם נחשבים כאילו הומצאו כדין. השופט הגיע למסקנה כי הבקשה לאשר את חוקיות מסירת המסמכים בבית המשפט הייתה מוצדקת, והוצאות הבקשה יישקלו בפסק הדין הסופי.