ע"א 2010/05

תקציר

במקרה זה, בית המשפט בחן ביסודיות את הערעור, הטענות, הראיות והעדויות של שני הצדדים והגיע למסקנה לדחות אותו. הסוגיה העיקרית נסובה סביב כשל תמורה נטען בנוגע לעסקה בין המערערת לבין מלכין. המערערת טענה כי חלקה בשכר הטרחה ישולם על ידי טורק ולא על ידי מלכין. עם זאת, היא לא סיפקה ראיות מספיקות לתמיכה בטענתה, ואף לא זימנה את טורק להעיד, מה שהוביל את בית המשפט קמא לדחות טענה זו. בית המשפט מצא את גרסת המשיב לאירועים אמינה יותר. בית המשפט הוסיף והתייחס לאמות המידה המשפטיות למחזיק ראוי לפי פקודת השטרות, והדגיש את הדרישה ששטר חליפין יהיה שלם בצורתו ובמראהו. המערערת לא עמדה בקריטריונים אלה משום שאחזה ברשותה מסמך חסר, חסר פרט מהותי, ולכן אינה זכאית להגנת מחזיק. בנוסף, מצא בית המשפט כי הלכת גויסקי, אליה התייחסה המערערת, אינה חלה שכן היא נוגעת למועד המסחר או נטילת השטר, ואילו המסמך של המערערת הפך לשטר רק לאחר השלמתו. גם טענות אחרות שהציג המערער נדחו כחסרות שחר. משכך, נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשאת בהוצאות הערעור, לרבות שכ"ט עורך דין, בסך 30,000 ₪. בית המשפט לא שקל מתן רשות למערערת לערער לבית המשפט העליון, אך הותיר בפניה את האפשרות להמשיך בכך באופן עצמאי.