בש"פ 4776/18

תקציר

בפסק הדין הנתון, ההחלטה נסובה בעיקר סביב סיווגו וחשיפתו של "חומר חקירה" והרלוונטיות שלו להגנה בהליכים משפטיים. בית המשפט מדגיש כי לא כל חומר שולי לכתב אישום נחשב לחומר חקירה. לגופו של עניין, הערעור נדחה משום שהמערער לא הוכיח את הרלוונטיות או הצורך של חומרים מסוימים להגנתם. כך למשל, השיחות המבוקשות של צדדים שלישיים, כגון האימהות המעורבות, הוגדרו כלא רלוונטיות מכיוון שאנשים אלה לא היו עדי תביעה. בנוסף, קבע בית המשפט כי מסמכים והתכתבויות פנימיים, לרבות כאלה מחקירות הילדים, אינם נחשבים לחומרי חקירה הנדרשים לצורך חשיפת ההגנה. חוות הדעת וחומרי הגלם, כמו תמלילים והקלטות של ראיונות הילדים, כבר היו זמינים. בית המשפט התייחס גם לבקשתו של המערער לקבלת העתקי חקירה מוקלטים, אשר ניתן למסור רק בנסיבות ספציפיות, כגון פגיעה אפשרית בהגנה; עם זאת, לא הוצגה הצדקה כזו. כמו כן, נבדקו חומרים הנוגעים לדיוני המעצר, ונקבע כי הם כוללים סיכומים של פעולות חקירה שכבר היו ידועות למערער ולא ראיות חדשות העשויות להשפיע על ההגנה. בית המשפט אישר כי מסירת סיכומים אלה עלולה לפגוע בפעילות המשטרה. בסופו של דבר, פסק הדין אישר את החלטתו המאוזנת של בית המשפט המחוזי לדחות את הערעור ולדחות את מסירת החומרים הנוספים, תוך הדגשת ההגנה על אינטרסים ציבוריים רחבים על פני ערך ראייתי שולי.