בש"פ 1362/95
פסק-דין עליון
תקציר
פסק הדין המדובר מתייחס למקרה של גניבת רכב ופירוקו שבגינו הוגשו כתבי אישום נגד שני אנשים. מעצרם של המערער והנאשמים האחרים הוארך בתחילה, אך כל אחד מהם הגיש ערעור. ערעורו של הנאשם האחר התקבל והוא שוחרר בתנאים מסוימים, ואילו ערעורו של המערער נדחה. לאחר מכן הגיש המערער בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר בבית המשפט המחוזי, אך גם בקשה זו נדחתה. הערעור שלפנינו נסוב סביב מעצרו של המערער עד תום ההליכים נגדו. בא כוח המערער טען כי מאז חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הוחמרו הקריטריונים למעצרו של נאשם וכי יש לשחררו של המערער על תנאי, במיוחד בהתחשב בשחרורו של הנאשם השני. עם זאת, השופט דחה את הערעור ואישר את ההחלטה לעצור את המערער. הם הצדיקו זאת בטענה שהעבירות שבוצעו חמורות ומסכנות את שלום הציבור. זאת ועוד, מעורבותו של המערער ב"ענף שחיטת הרכב" הוגדרה כעבירה חוזרת בסיכון גבוה, במיוחד נוכח הרשעתו בעבר בעבירות דומות ותפיסת חלקים גנובים שיוחסו לו. השופטת הדגישה את ההבדלים בין המערער לבין הנאשם האחר, הדגישה את חלקו המרכזי והפעיל של המערער בעבירות הנטענות, ובכך אישרה את צו המעצר, מתוך סברה כי הוא מוצדק ומתבקש.
חקיקה מקושרת
בש"פ 1362/95 ג'לאל בן אמין ח'וויס נ' מדינת ישראל, עליון (8.3.1995)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.