ע"א 1212/04

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת על פטור מהיטל השבחה לאשכול דיור. המערערת ביקשה לשנות את ייעוד הקרקע באשדוד לצורך הקמת מתחם דיור לקשישים בן 150 יח"ד, הכולל שטחי מסחר וחניה. המשיב אישר את השינוי בכפוף להיטל השבחה, אותו ביקשה המערערת לפטור לפי סעיף 19(ב)(1) לחוק התכנון והבניה. הנושא הועבר לשמאי מוסכם, שקבע כי יש לראות במתחם עסק, ולכן אינו פטור. המערערת טענה כי המתחם מיועד למגורים ויש להעפיל לפטור. עם זאת, בית משפט קמא קבע כי השימוש בנכס היה מסחרי, שכן המערערת התכוונה להפיק ממנו רווח מסחרי. ערכאת הערעור, שהסכימה עם פרשנותו של בית משפט קמא, דחתה את הערעור. פסק הדין אישר את פסיקת השמאי והטיל על המערערת אחריות להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. הגורם המרכזי בקביעת אופיו של הנכס היה השימוש המיועד של הבעלים, שבמקרה זה היה מסחרי. מכיוון שהנכס לא היה למגורים בלבד, הפטור לא חל. לפיכך נדחה הערעור, והמערער חויב בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות.