עת"מ 14018-12-12

תקציר

העותרת ביקשה להפוך רפסודה, הקבועה לקרקעית הים באילת, למסעדה ולאטרקציה תיירותית, דבר הדורש אישור מוועדות התכנון השונות. לאחר הליך ארוך וממושך, שכלל ריבוי ועדות תכנון, עררים ודחיות, הגיש העותר תביעה. הטענות העיקריות היו כי ועדות התכנון טעו בהגיעו למסקנה כי הפרויקט יפגע בנוף לחוף הים ולוועדות התכנון המקומיות והמחוזיות, שתמכו בפרויקט, יש לתת משקל רב יותר. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת גופי התכנון, מתוך הכרה בחשיבות השמירה על החוף לציבור ולדורות הבאים, כפי שנקבע בחוק שמירת החופים. השופט הדגיש כי האינטרס החופי צריך לקבל עדיפות על פני אינטרסים אחרים, במיוחד במקרה זה כאשר הבנייה הייתה אמורה להתבצע במי הים של מפרץ אילת. החלטות ועדת הערר והמועצה הארצית נמצאו סבירות ועולות בקנה אחד עם תכלית ההגנה החופית, ללא עילה משפטית המצדיקה התערבות. לפיכך נדחתה העתירה, והעותר חויב לשלם הוצאות בסך 20,000 ₪ לשלושת המשיבים הראשונים.