ת"פ 35464-05-14

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למקרה של העלמת מס, ובפרט אי הגשת דוחות לפי חוק מס ערך מוסף. הנתבעים, שניהלו יחד עסק, לא הגישו 11 דוחות תקופתיים במשך מספר שנים, דבר שגרם להפסד לקופה הציבורית. הסוגיה המרכזית במקרה זה הייתה קביעת העונש ההולם למעשי הנאשמים, המתחלקת לשני שלבים. השלב הראשון כרוך בקביעת מתחם הענישה ההולם, המונחה על ידי עקרון ההלימות, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה, מדיניות הענישה הרווחת והנסיבות הקשורות לביצוע העבירה. השלב השני כולל גזר דין בתוך מתחם הענישה שנקבע, תוך התחשבות בנסיבות נוספות שאינן קשורות לעבירה. השופט הציע להחיל את מבחן "הקשר ההדוק" כדי לקבוע אם יש לראות ב-11 העבירות אירוע בודד. בהתבסס על סמיכות הזמנים והתוכנית הפלילית המשותפת, קבע השופט כי אכן יש לראות את העבירות כאירוע אחד. נקודת מחלוקת נוספת הייתה סכום המס שהועלם, המשפיע באופן משמעותי על קביעת העונש. התביעה טענה לסכום גבוה יותר של 140 אלף שקל, ואילו ההגנה טענה לסכום נמוך יותר של 22 אלף שקל. השופט פסק לטובת טענת ההגנה, בנימוק שהתביעה לא הציגה ראיות משכנעות אחרת וקיומם של דו"חות התומכים בטענת ההגנה. בהתחשב בערכים המוגנים בעבירות מס, הדגישה השופטת את חשיבות ההרתעה, השוויון בנטל המס וקיום הליכי אכיפת המס. עם זאת, יש לבחון כל מקרה לגופו. במקרה זה קבע השופט כי הנסיבות מצדיקות קביעה מחמירה יותר של המתחם בשל חומרת העבירות ואי הסרת המחדלים. בהתחשב בנסיבותיהם האישיות של הנאשמים, לרבות מצבם הכלכלי, בריאותם, גילם והרשעותיהם הקודמות, קבע השופט כי על נאשם 1 יוטל קנס בסך 8,000 ₪ ועל נאשם 2 יוטל עונש מאסר של שלושה חודשים, המרתו לעבודות שירות, ארבעה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 ₪. לשני הנאשמים יש זכות לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. פסקה מקיפה זו מאגדת בתוכה את עיקרי הכרעת הדין, לרבות פרטי העבירה, קביעת אזור הענישה, שיקולי גזר הדין וגזרי הדין הסופיים שנגזרים על הנאשמים.