בג"צ 1541/06

תקציר

הן היועץ המשפטי לממשלה והן הוועדה המחוזית טוענים כי יש לדחות את העתירה משום שקיים סעד חלופי העומד לרשות העותר – ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים – וכי אל לו לבג"ץ לפעול כערכאת ערעור על החלטות רשויות הלשכה. לטענתם, העותרת לא הציגה כל הצדקה להתערבות בג"ץ בעניין זה. יתר על כן, שניהם טוענים כי העתירה נעדרת שחר: החלטת הוועדה המחוזית לדחות את התלונה הייתה סבירה, וטענות העותר נגד עו"ד קלגסבלד ועו"ד שרגא נמצאו חסרות בסיס הן על ידי הוועדה המחוזית והן על ידי הפרקליטות. בג"ץ מסכים לתשובות אלה ודוחה את העתירה, בעיקר משום שהעותר לא מיצה את כל הסעדים העומדים לרשותו, ושנית, העתירה נעדרת שחר. בית המשפט מדגיש כי אינו נוטה להתערב בשיקול דעתן של הרשויות – במקרה זה, הוועדה המחוזית והיועץ המשפטי לממשלה – אלא אם החלטותיהן התבססו על שיקולים פסולים, חוסר תום לב או חוסר סבירות קיצוני, שאינו המצב הקיים. אשר על כן, ההחלטה שלא להגיש קובלנה נגד המשיבים מתקבלת, והעתירה נדחית. פסק הדין ניתן ללא כל צו להוצאות.