תו"ב 30907-10-16

תקציר

הנאשם ביקש לזמן מספר עדים, לרבות ראש העירייה, להוכחת טענתו לאכיפה בררנית. התובע התנגד לזימונו של ראש העיר והשופט הסכים, בנימוק של חוסר הצדקה ורלוונטיות לתיק. השופט ביסס את החלטתו על מספר פסקי דין קודמים שהכירו בשיקול דעתו של בית המשפט בהערכת הרלוונטיות של עדים ובדרישה מהנאשם לספק טיעונים מהותיים לזימונם. השופט הדגיש כי הנתבע לא סיפק נימוקים משכנעים לעדותו של ראש העיר בנוגע לטענת האכיפה הבררנית, מה גם שהטענות לא הוכחו בראיות. כתב האישום מייחס לנאשם בנייה בלתי מורשית על קרקע ייעודית, בה הודה. השופט ציין כי טענת האכיפה הבררנית נדונה בדרך כלל בשלב בירור האשמה, אך אפשרה לעדי הנאשם לטעון לעונש. לאחר בחינת עדותם, הגיע השופט למסקנה כי הנאשם לא הצליח לבסס תשתית ראייתית לאכיפה בררנית. כמו כן, השופטת התייחסה לפסקי דין קודמים שהכירו בכך שאי אכיפה בחלק מהמקרים אינה מעידה בהכרח על אכיפה בררנית. עוד ציינה השופטת כי טענות הנתבע בנוגע לייצוגו של ראש העיר ולהליכים המשפטיים אינן קשורות לסמכותו של ראש העירייה. לפיכך, עדותו של ראש העיר לא נמצאה נחוצה, וההחלטה לבטל את זימונו הייתה מוצדקת.