בג"צ 6572/13

תקציר

בפסק דין זה התייחס בית המשפט לעתירה שערערה על החלטת שר הפנים, המכונה המשיב מס' 2, שלא לאשר הצעה לתכנון מקומי. שיקול הדעת הרחב של השר בענייני תכנון, לרבות בחינת טעמים הקשורים למדיניות התכנון, נשמר. מדובר בתמ"א 35, המסדירה יישובים כפריים כמו רמות השבים, ושמה דגש על שמירת הצביון הכפרי אלא אם כן מתקיימים תנאים כוללים להשתלבות עירונית. העותרים טענו כי התוכנית אינה מגדילה את יחידות הדיור, וטענו לשיטת חלוקת קרקעות שתאפשר כפילות דיור. טענה זו נדונה בעבר בתיק אחר אך נותרה ללא פתרון. חשוב לציין כי בית המשפט ציין כי המשיבה מס' 2 ביססה את החלטתה על אופיו הבלתי ראוי של תכנון נקודתי של תוספת דיור בתוך יישוב כפרי, והעדיפה גישה תכנונית כוללת שהותוותה בתכנית רחבה יותר שכבר יצאה לדרך. בית המשפט הדגיש את תפקידו המוגבל בהחלטות תכנוניות, והבטיח כי הוא אינו מחליף או גובר על שיקול הדעת של רשויות התכנון. נוכח הנסיבות והעיכובים הקודמים בהליך התכנוני, לא מצא בית המשפט כל פעולה בלתי סבירה באי אישור התכנית הספציפית, דחה את העתירה וחייב את העותרים לשאת בהוצאות המשפט של המשיבים.