ת"א 1127/01

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך רכושי בו מעורבים שני נפטרים, עיזבון התובעים והנתבעים שהם ילדיו של אדם אחר שנפטר. ליבת הטיעון נסובה בתוקפו של ייפוי כוח בלתי חוזר שנחתם בשנת 1963, בו אישר המנוח-הנתבע למכור 12,500 מ"ר מאדמתו למנוח-התובע. המסמך, שנערך בפני נוטריון ציבורי, הוא בחזקת אמת, וטענת הנתבעים כי אביהם נעדר יכולת נפשית לחתום עליו עקב מחלה לא הוכחה. זאת ועוד, אין די בהכחשת אמיתות ייפוי הכוח על ידי הנתבעים כדי להפריך את תוקפו. הקרקע הסלעית המדוברת, המחולקת לחלקות, נרשמה על שם הנתבעים. פסק הדין מכיר בזכותם של התובעים ל-12,500 מ"ר מהמקרקעין שבמחלוקת. עם זאת, מאחר וייפוי הכוח לא פירט אילו חלקות נכללו במכירה, בית המשפט מעניק לנתבעים חלון זמן של 30 יום להודיע בכתב אילו חלקות הם מבקשים לפטור משטח כולל זה. במידה והנתבעים לא ימסרו מידע זה, בית המשפט קובע כי חלקה 5 תירשם כולה על שם התובעים, כאשר 174 המטרים הרבועים הנותרים יופחתו מחלקות 6 ו-36. בית המשפט אינו פוסק הוצאות לאף אחד מהצדדים בשל השיהוי המשמעותי בהגשת התביעה, וכל צד אחראי להוצאותיו המשפטיות. החלטה זו תועבר לרשם המקרקעין לצורך הפעולות הנדרשות. חשוב לציין כי בית המשפט דוחה גם את טענות הנתבעים בדבר התיישנות, זכויות רישום וזכויות קנייניות, תוך שהוא מצטט סעיפים רלוונטיים בחוק המקרקעין ובפקודת הסדר הזכויות במקרקעין.