ע"א 2634/02

תקציר

מדובר בפסק דין שניתן על ידי השופט שנלר בנוגע לערעור אזרחי על פסק דין של בית משפט השלום בתל אביב. הסכסוך הוא בין שתי חברות ומנהליהן, המשיבים א.ס. להט והמערערת אגרונט, ונסוב סביב שותפות עסקית שנוצרה ביניהם. מטרת השותפות הייתה לייבא ולייצא תרופות מדרום מזרח אסיה, במיוחד מווייטנאם. מספר עסקאות שבוצעו במסגרת שותפות זו היוו בסיס לתביעות הכספיות של המשיבים כנגד המערערים. בית משפט קמא קיבל חלק מתביעות אלה והורה למערערים לשלם למשיבים סכום השווה ל-38,538 דולר ארה"ב וכן שכר טרחת עורך דין. המערערים ערערו על ההחלטה, ובעיקר ערערו על האחריות האישית המיוחסת למנהליהם ועל גובה שכר הטרחה שנפסק למשיבים. עיקר הטענות היו כי המשיבים לא נטלו אחריות אישית בגין אי גילוי מכירת המניות, וכי החלטת בית משפט קמא בעניין זה היוותה שינוי מראית עין. עוד טענו המערערים כי אין קשר סיבתי בין הסכומים שנגבו מהחברה לבין הנזק שנגרם לכאורה למשיבים עקב מכירת מניות, וכי לא ניתן לגזור את אחריותם האישית של המנהלים מהפרת חובה, שכן בית משפט קמא דחה את תביעת הנזיקין. פסק דינו של השופט שנלר בוחן את ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, את המסגרת המשפטית לאחריות אישית במקרים של חוב תאגידי ואת פרטיו הספציפיים של המקרה הנדון. השופט מגיע למסקנה כי ממצאיו של בית משפט קמא, במיוחד בכל הנוגע לחוסר תום הלב של המערערים, מבוססים ואין להתערב בהם על ידי ערכאת הערעור. זאת ועוד, העקרונות המשפטיים הנוגעים לאחריות אישית – לרבות הרמת מסך התאגיד, אחריות נזיקית והפרת תום לב – מצדיקים הטלת חיובים אישיים על מנהלי המערערים. לבסוף, השופט אינו מוצא עילה להתערב בהחלטת בית משפט קמא בעניין שכר טרחת עורך דין, תוך שהוא דוחה את טענות המערערים בעניין זה. לאור ממצאים אלה, מציע השופט שנלר לדחות את הערעור ולהטיל על המערערים הוצאות משפט נוספות. השופט ד"ר קובי ורדי והשופטת רות רונן מסכימים עם פסק הדין המעמיק והמנומק.