ע"א 3236/90

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שהכריז על ילדם החמישי של בני זוג כבר-אימוץ. האם סובלת ממחלת נפש כרונית והאב סובל מקשיים רגשיים ובין אישיים קשים. ארבעת ילדיהם הראשונים גדלו מחוץ לבית עקב הזנחה קשה, ובני הזוג הסכימו לסידורי האומנה שלהם. הילד החמישי, שנולד בזמן שהאם הייתה מאושפזת, הועבר באופן זמני לאומנה בהתנגדות בני הזוג. מאוחר יותר היא הועברה, באישור בית המשפט המחוזי, למשפחה המבקשת לאמץ אותה, והיא נמצאת איתם למעלה משנתיים ללא קשר למשפחתה הטבעית. הערעור מבקש לבטל את החלטת האימוץ ולהעביר את הילד למשפחת האומנה של ילדם הרביעי של בני הזוג. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי חוסר יכולתם של בני הזוג לתפקד כהורים וטובת הילד מצדיקים את אימוץה. בית המשפט הדגיש את ההשפעה השלילית של ניתוק הקשר הרגשי של הילד עם המשפחה המאמצת, שהתגבשה במשך שנתיים וחצי, והביע חשש מבריאותם הנפשית של בני הזוג ומיחסיהם הבעייתיים עם ילדיהם. כמו כן, בית המשפט דן בנסיבות בהן יש להעביר ילד למשפחה מאמצת בטרם יכריז עליו בית המשפט כבר-אימוץ, והזהיר מפני קביעת עובדות העלולות להשפיע על ההחלטה. במקרה זה, השיהוי בהליכים המשפטיים ושילובו המוצלח של הילד במשפחה המאמצת שקלו כנגד העברתו למשפחת האומנה המבוקשת. חוות דעת המומחים חיזקה את ההחלטה לשים בראש סדר העדיפויות את טובת הילד ולשמור על השמתו אצל המשפחה המאמצת.