ע"פ 5374/12

תקציר

בבחינת הערעור בחן בית המשפט בקפדנות את החומרים והטיעונים המצורפים שהוצגו על ידי שני הצדדים, ובסופו של דבר החליט לדחות את הערעור. ערכאת הערעור שבה והדגישה כי ככלל אין היא משנה גזרי דין אלא אם נפלה טעות ברורה או חריגה משמעותית ממדיניות הענישה שנקבעה במקרים דומים. ההתייחסות נעשתה למקרים קודמים כגון ע"א 9210/11 מגירה נ' מדינת ישראל, חיזוק העקביות במדיניות גזרי הדין. גזר הדין שנגזר על המערער תואם את המקובל בעבירות בהן הואשם, וקיימים מספר גורמים מחמירים, לרבות סוג הסם המדובר וכמותו וחוסר שיתוף הפעולה של המערער בחשיפת מסלול הסם. גורמים אלה תומכים בגזר הדין המקורי, ואין הצדקה להפחתה על ידי ערכאת הערעור. גם טענותיו של המערער בדבר חוסר התחשבות מספקת בנסיבותיו האישיות הופרכו. בית המשפט המחוזי כבר ציין נסיבות אלה, הכיר ברקע של המערער, בהיעדר עבר מכביד והביע חרטה. בית המשפט סבר כי נערך איזון ראוי בין גורמים מחמירים לגורמים מקלים, המצדיקים כל התערבות. לפיכך אושרה ההחלטה לקיים את גזר דינו של בית המשפט המחוזי, והערעור נדחה ביום 9.1.2013.