רע"א 11990/04

תקציר

פסק הדין במקרה זה עוסק בתביעת נזיקין נגד מדינת ישראל ונתבעת שנייה, שהוגשה על ידי חיילת לשעבר שסבלה מבעיה רפואית במהלך שירותה בצה"ל. המדינה עתרה לדחיית התביעה על הסף, בקשה שנדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. המקרה נסוב סביב יחסי הגומלין בין שני חוקים: חוק הנכות וחוק אחריות המדינה. על פי חוק הנכות, חיילים הסובלים ממחלות או פציעות במהלך שירותם זכאים להטבות ולשיקום. בתוך כך, חוק אחריות המדינה פוטר את המדינה מאחריות בפיצויים בגין מחלות או החמרות של מחלות שנגרמו לאדם במהלך שירותו הצבאי כתוצאה מהשירות האמור. המשיבה במקרה זה טענה כי מחלתה אובחנה באיחור וכי עיכוב זה הביא להחמרה במצבה. תחילה הגישה תביעה לפי חוק הנכות, שנדחתה, ובהמשך הגישה תביעת נזיקין לפיצויים. עם זאת, בהמשך קבעה ועדת ערר כי נפלה רשלנות באבחון מחלתה של המשיבה, וכי מצבה הוחמר ב-50% בשל האבחנה המאוחרת. על החלטה זו לא ערער מי מהצדדים ובכך הפכה למכרעת. החלטת הרוב, שניתנה על ידי השופט גרוניס ואליה הצטרפו השופטות נאור וחיות, קבעה כי מאחר שעניינו של המשיב נופל תחת חוק הנכות, לא ניתן לתבוע את המדינה בגין נזיקין. הם נימקו זאת בכך שאין זה הגיוני שהמדינה תחויב במתן הטבות לפי חוק הנכות ובמקביל תישא באחריות נזיקית בגין אותו אירוע. לפיכך, קיבלו השופטים את הבקשה כערעור ודחו את התביעה נגד המדינה על הסף. בנוסף, הורה בית המשפט למשיב לשלם שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.