עע"מ 7335/10

תקציר

במקרה שנדון בבית המשפט העליון ערערה המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שביטלה את הוראת 80.23 של משרד הביטחון. ההנחיה הבדילה בין תחילת מתן ההטבות לנכי צה"ל על בסיס ההכרה הרשמית בנכותם, דבר שהוביל לחוסר עקביות ואפליה. המשיב מס' 1, חייל קרבי לשעבר, קיבל את ערעורו בבית המשפט לעניינים מנהליים, דבר שהביא לביטול ההוראה. המדינה טענה כי ההנחיה מוצדקת בשל אילוצים תקציביים וביקשה את תוקפה הזמני עד לרפורמה בחקיקה. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי ההבחנה שיצרה ההנחיה היא שרירותית ומפלה, ואינה נתמכת בהצדקה תקציבית מהותית. בית המשפט הכיר בהסתמכותה של המדינה על פסקי דין קודמים שאישרו את ההנחיה, אך הדגיש את ההכרה המתפתחת בשוויון כעיקרון חוקתי, המחייב שינוי בתחולת ההוראה. בית המשפט אישר את ביטול ההנחיה למקרים עתידיים והותיר אותה להחלטות קודמות, למעט המשיב מס' 1, שהיה זכאי להטבות רטרואקטיביות ממועד שחרורו. ההחלטה הדגישה כי למרות שאילוצים כספיים ומנהליים הם חששות לגיטימיים, הם אינם יכולים להצדיק אי שוויון אקראי, במיוחד ללא בסיס עובדתי משכנע ועדכני. בעקבות זאת, בית המשפט השעה את ההפליה של ההוראה, תוך התאמת מועדי התשלום לאלה הקבועים בחוק עבור קצבאות הנכות, וקרא לתיקונים חקיקתיים כדי לעגן זכויות אלה.