דב"ע לח/11 - 4

תקציר

המקרה סכסוך קיבוצי - תגמול השכלה אקדמית סובב סביב פרשנות הסכמים קיבוציים שונים ומכתבים בין עובדים המדורגים בדירוג מדעי החברה והרוח (מהר"ר) לבין מעסיקיהם. השאלה המרכזית הייתה האם העובדים זכאים לקבל גמול עבור השכלה אקדמית, ואם כן, מאיזה מועד. המעסיקים והעובדים חתמו על הסכם קיבוצי בשנת 1973, שהוארך עד 1976. בשנת 1977, בעקבות פסק דין בסכסוך קיבוצי, נפתח משא ומתן בין המדינה לבין ההסתדרות - המהנדסים, שהסתיים בהסכם לתשלום שכר למהנדסים עבור השכלה אקדמית מספטמבר 1975 ואילך. במקביל התנהל משא ומתן בין המדינה לבין ההסתדרות - מהר"ר, שהוביל להסכם דומה לתשלום שכר לעובדים החל מאפריל 1976. עם זאת, העובדים דרשו מועד מוקדם יותר, דבר שסורב על ידי המעסיקים. לאחר מכן הגישו העובדים לבית הדין האזורי בתל אביב בקשה להצהיר כי הם זכאים לשכר זהה לזה של המהנדסים, החל מספטמבר 1975. בית הדין האזורי דחה את הבקשה, מה שגרם לעובדים לעתור לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין לעבודה בחן מסמכים שונים, לרבות מכתב ניצן, שאישר כי כל שינוי בסולם השכר של מהנדסים או הטבות במקום שינויים יחול על עובדי מהר"ר. בית הדין שקל גם את מזכר ההבנות - מהר"ר, שהתווה את התגמול ואת מועד כניסתו לתוקף, וכן את ההסכם הקיבוצי משנת 1977, שהאריך את תוקפו של ההסכם הקודם ופירט את סכומי הגמול. המעסיקים טענו כי העובדים ויתרו על תביעותיהם בחתימתם על ההסכמים המאוחרים, ואילו העובדים טענו כי שמרו על זכויותיהם ביחס לתקופה הקודמת. בית הדין ניתח את מושג הוויתור ואת עקרון הזיקה ביחסי העבודה הקיבוציים, והדגיש כי יש לגשת בזהירות לטענות הוויתור בהקשר זה. נקבע כי העובדים לא ויתרו על תביעותיהם וכי מכתב ניצן, יחד עם ההסכמים הקיבוציים, מזכים אותם בגמול עבור השכלה אקדמית. עם זאת, בית הדין פירש את המסמכים הרלוונטיים ואת הנסיבות שסבבו את המשא ומתן ומסקנתם כך שלא מדובר בשינוי בסולם השכר או בהטבה במקום בשינוי. אלא היה זה מרכיב מיוחד בשכר, ולכן העובדים לא היו זכאים לאותו שכר כמו המהנדסים מספטמבר 1975. לפיכך נדחה הערעור, והחלטת בית הדין האזורי התקבלה.