ת"א 11849-09-19

תקציר

התובע, יחד עם אשתו, רכשו דירה מהנתבע. מספר חודשים לאחר קבלת החזקה בנכס, חתמו הרוכשים על כתב קבלה וסילוק, בו הם מוותרים על כל תביעה בגין ליקויי בנייה בתמורה לפיצוי. עם זאת, בהמשך תבע התובע את הנתבע בגין ליקויי בנייה שהתגלו במהלך תקופת הבדק, לרבות רטיבות בדירה, שיפוצים ששללו לכאורה את אחריותו של הנתבע, ופיצוי בגין עוגמת נפש. בית המשפט מצא כי כתב הסילוק היה ברור והתייחס לוויתור על כל התביעות שהיו ידועות בעת החתימה, לרבות אלו המוזכרות בפרוטוקול המסירה. משכך, היה התובע מנוע מלתבוע בגין פגמים אלה. בנוסף, קבע בית המשפט כי התובעת לא ביצעה כל שיפוץ שיש בו כדי לשלול את אחריותה של הנתבעת לליקויים. באשר לעניין הרטיבות, קיבל בית המשפט את ראיות התובעת כי הפגם נודע לנתבעת במהלך תקופת הבדק. כתוצאה מכך, הנתבע היה אחראי לרטיבות לפי חוק המכר. עוד קבע בית המשפט כי התובעת לא הייתה מחויבת לאפשר לנתבעת הזדמנות שנייה לתקן את הליקויים עקב ניסיונות התיקון הכושלים של הנתבעת, אשר גרמו לתובע לאבד אמון בהם. עם זאת, מאחר שהדירה הייתה בבעלות משותפת של התובע ואשתו, והאישה לא הייתה צד לתביעה, יכול היה בית המשפט לפסוק רק מחצית מהפיצויים הנתבעים בגין הליקויים. הערכת מומחה בית המשפט את הליקויים העמידה את עלות התיקונים על 54,450 שקל, כולל מע"מ, ועוד 30% אם בוצעו על ידי קבלן מזדמן. בית המשפט הורה לנתבעת לפצות את התובע במחצית מסכום זה, 44,337 ₪, וכן את חלקו של התובע בשכר טרחת מומחה בית המשפט ואיתור נזילות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד חוות דעת המומחה ועד התשלום בפועל. פסק דין זה הזכיר גם את המחדלים הרבים שנעשו על ידי בא כוח התובע במהלך ההליך והזהיר כי בנסיבות שונות, התובע עלול היה לשאת בנטל הוצאות הנתבעת.