המ"ש 11655-08-24

תקציר

השופט דחה את בקשת הנאשמים להאריך את מועד המשפט בשני תיקים נפרדים אך דומים של עבירות תנועה. הנאשמים, שהיו שותפים בבעלות על הרכב המדובר, טענו כי הבעלים העיקרי, שחר, היה צריך לקבל את הודעות התשלום בגין הקנסות, שכן הן הוצאו על סמך רישום הרכב. השופט חלק על כך, וקבע כי החוק אינו מכיר ברמות שונות של בעלות וכי ההודעות הוצאו כראוי לאחד הבעלים. עוד קבע השופט כי חזקת ההרשעה, הנובעת מתשלום הקנסות, לא התגברה על טענות הנאשמים. טענתה של שחר כי שילמה את הקנסות מבלי שידעה שהם ייוחסו לאחיה, אור, לא הייתה משכנעת, מה גם שלא סיפקה פרטים מספקים על מקום עבודתה ומסלולי נסיעתה. כמו כן, הדגישה השופטת כי המבקשים התעכבו במידה ניכרת בהגשת הבקשה וכי השלכות שיטת הניקוד בעקבות עבירות תעבורה אינן מהוות עיוות דין. בפסק הדין בבקשות לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, דחה השופט את הארכות המעצר, מתוך סברה כי השארת המצב על כנו לא תגרום לעיוות דין.