מ"ח 9974/04

תקציר

בסאגה משפטית מורכבת שנמשכה למעלה מעשור, הורשע אדריאן שוורץ באונס ילדה בת 11 בשנת 1991 ונידון לעשרים שנות מאסר. הרשעתו התבססה בעיקר על זיהוי הקורבן וראיות תומכות כגון הימצאותו בירושלים ומפתח התואם למנעול המקלט שנמצא ברשותו. למרות ערעורים ובקשות למשפט חוזר, הרשעתו של שוורץ נותרה בעינה עד שהתגלו ראיות DNA, מה שהעלה ספקות לגבי מעורבותו. בתחילה סירב שוורץ לספק דגימת דם, שעלולה הייתה לזכות אותו. עם זאת, ההתקדמות הטכנולוגית אפשרה בדיקות DNA מאוחרות יותר, מה שהוביל לגילוי כי הדנ"א שנאסף מזירת הפשע אינו תואם אותו. התביעה התנגדה למשפט חוזר למרות הראיות החדשות, טענה לאמינות תוצאות הדנ"א בשל ערכי קריאה גבוהים והטילה ספק במתודולוגיות שבהן השתמשו המומחים של שוורץ. עם זאת, ההגנה הדגישה חוסר עקביות במסקנות הפורנזיות של המדינה והצביעה על כך שלתוקף היה ככל הנראה דם מסוג A, הסותר את סוג הדם O של שוורץ. בסופו של דבר, בית המשפט החליט להעניק משפט חוזר, מתוך הכרה בפוטנציאל של ראיות הדנ"א לשנות את תוצאות המשפט. עם זאת, הבקשה לשחרורו של שוורץ בערבות נדחתה, לאור החשד המתמשך למעורבותו ולעברו הפלילי. ההחלטה להמשיך במשפט חוזר משקפת מחויבות לבחינת ראיות חדשות שעלולות להוביל לעיוות דין אם יתעלמו מהן, תוך שמירה על שלמותה וסופיותה של ההרשעה המקורית עד שיוכח אחרת.