ת"א 78358-12-20

תקציר

השופט במקרה זה קבע כי יש לדחות את תביעת התובע כנגד הנתבע. התובעת טענה כי הפניית בית המשפט לגישור נעשתה לצורך מציאת פתרון זמני להפעלת תחנת דלק, שעמדה במרכז הסכסוך, בעוד הליך הגישור התנהל ליישוב הסכסוך לצמיתות. השופט מצא כי פרשנותו של התובע אינה סבירה וכי התובע היה מודע לכך שהסכם הגישור נועד ליישב את הסכסוך בין הצדדים לצמיתות. יתר על כן, השופטת שוכנעה כי התובעת הבינה את טיבו של הסדר הגישור וכי אין עילה לביטול הסדר הפשרה. גם אם הייתה חריגה מהרשאתו של התובע לעורך דינו – דבר שהשופט לא סבר – מעשיו של התובע יצרו מצג של הרשאה כנגד הנתבע, מה שהופך את מעשיו של עורך הדין למחייבים את התובע. עוד קבעה השופטת כי טענות התובע כוונו ליחסיו עם עורך דינו ואין להן מקום בהליך הנוכחי, מה גם שהסדר הגישור היה סביר ולא פגע בזכויות התובע. לפיכך, נדחתה התביעה לביטול הסדר הגישור, שקיבל תוקף של פסק דין, והתובע חויב לשלם לנתבע את הוצאות הנתבע בסכום מתון של 35,000 ₪.