בש"פ 3567/14

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור על בקשה לעיון חוזר בהגבלות שהוטלו על עבריין מין. ההחלטה התקבלה לאחר יישום אמות המידה הרלוונטיות הקבועות בסעיפים 9-10 לחוק ההגנה על הציבור, המחייבות את בית המשפט לאזן בין האינטרס הציבורי בהגנה על נפגעי עבירת מין פוטנציאליים לבין זכויותיו של הפוגע. במקרה דנן, מצא בית המשפט כי ההגבלות המוטלות על המערער, אף שהן מגבילות את חירותו ופוגעות בזכויותיו, נחוצות לשם הבטחת שלום הציבור. בית המשפט הכיר בהתקדמות השיקום של המערער ובהערכות החיוביות של המרכז להערכת מסוכנות. עם זאת, היא התיישבה עם אימוץ מסקנת המרכז להערכת סיכונים על ידי בית המשפט המחוזי כי הסרת הפיקוח הייתה מוקדמת מדי. בית המשפט העדיף הערכה זו על פני זו שהציג המערער, במיוחד בהתחשב בנסיבות ביצוע עבירותיו הקודמות. התנאים שהוטלו על המערער, לרבות איסור יצירת קשר עם הקורבן וצריכת אלכוהול, לא נחשבו מגבילים יתר על המידה בהשוואה לאמצעים אפשריים אחרים לפי חוק הגנת הציבור. בית הדין לקח בחשבון גם את פקיעתה הקרובה של תקופת הפיקוח, והפך כל נזק פוטנציאלי מדחיית הבקשה לזמני. בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי ההגבלות היו מידתיות ומוצדקות ביחס לסיכון הנשקף מהמערער. לפיכך, הערעור נדחה.