רע"א 6557/19

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשת רשות ערעור על החלטה שהתקבלה בבית המשפט המחוזי בירושלים בנוגע לאחריותה של הרשות הפלסטינית לנזקים שנגרמו לחברת בנייה כתוצאה מפיגועי טרור שהתרחשו בין השנים 2001 ל-2003. חברת הבנייה (המבקשת) התקשרה בחוזה עם משרד התחבורה לסלילת כביש אך לא הצליחה לסיים את עבודתה במועד בשל פיגועי טרור בתקופה זו. המבקשת טענה כי יש להטיל על הרשות אחריות לפיגועים אלה, לרבות לרצח מנהל העבודה שלה, ותבעה פיצוי בגין ההפסדים הכספיים שנגרמו לה. בהחלטת בית המשפט המחוזי נקבע כי אין די בראיות המבקש להוכחת אחריותה של הרשות לפיגועים כלשהם, למעט פיגוע אחד שאירע בוואדי חרמיה ביום 3.3.02. בית המשפט קבע כי בכירי הרשות העניקו למעשה אישור ולגיטימציה למתקפה הספציפית הזו, והטילו עליה אחריות. עם זאת, בית המשפט לא מצא קשר קונקרטי בין הרשות לבין אף אחת מההתקפות האחרות שהוזכרו. המבקשים ביקשו רשות ערעור על החלטה זו, בטענה כי הציגו ראיות עקיפות מספיקות כדי להטיל על הרשות את האחריות לרצח מנהל העבודה שלהם, וכי יש להעביר את נטל ההוכחה לרשות. הבקשה נדחתה, שכן השופט קבע כי אין הצדקה לערעור מיידי, וכי דחיית הערעור עד לאחר פסק הדין הסופי לא תגרום נזק ממשי למי מהצדדים או תוביל להליך לא יעיל. השופט הגיע למסקנה כי יש לדחות את הבקשה, גם ללא צורך בתגובה, ועל כן החלטת בית המשפט המחוזי עומדת בעינה. דחייה זו של בקשת רשות הערעור ניתנה ביום 31.10.2019.