ע"א 9839/17

תקציר

במקרה דנן, בחן בית המשפט האם רישום סימן המסחר של המערערים נעשה בחוסר תום לב, המצדיק את מחיקתו. המסגרת המשפטית המרכזית התבססה על סעיף 39(א1) לפקודה, המאפשר להגיש בכל עת בקשה למחיקת סימן מסחר בשל רישום בחוסר תום לב, דבר המשקף את התאמתן של אמנות בינלאומיות כמו TRIPS לדין הישראלי. בית המשפט הדגיש כי רישום בחוסר תום לב מתרחש כאשר צד מנצל את המוניטין הבינלאומי של סימן מסחר, גם אם הבעלים המקורי אינו פועל בישראל. המערערים טענו כי מאחר שהרשת הבינלאומית לא פעלה בישראל, הם לא פעלו בחוסר תום לב. עם זאת, טענה זו הופרכה והודגשה כי ניצול מוניטין של סימן מסחר בינלאומי פוגע בבעליו החוקיים וניתן לראות בו חסם בפני כניסתו לשוק, בניגוד לכוונת הסכמים בינלאומיים. יתר על כן, בית המשפט מצא כי המערערים פעלו במכוון כדי ליהנות ממעמדו של המותג הבינלאומי, תוך מודעותם למוניטין שלו בעת הרישום. בעוד המערערים השתמשו בהגנות כמו התיישנות, בית המשפט ציין כי סעיף 39(א1) שולל התיישנות כזו לגבי טענות לחוסר תום לב. בנוסף, בית המשפט הסביר כי דוקטרינת השיהוי אינה מגבילה הוראה זו, ומדגישה היעדר כל ויתור או מצג המעידים על ויתור על זכויות. בכך אישר בית המשפט את החלטת בית משפט קמא, בקובעו כי המערערים הסתמכו באופן בלתי הוגן על שמו הטוב של הסימן הבינלאומי תוך שהם מייעצים לצדדים להבחין בין שימושיהם במונח "בית גידול" כדי למנוע בלבול ציבורי. הערעור נדחה, וההוצאות נפסקו למשיבים.