ע"א 501/74

תקציר

הערעור מתייחס לסכסוך על רצועת קרקע צרה בין שני נכסים, כאשר התובעת, יורשתו של בעל הנכס, מבקשת לסלק את הנתבע, דייר קיוסק בנכס השכן, מהשטח שבמחלוקת. בית משפט קמא פסק לטובת הנתבעת, בנימוק של התיישנות, שכן התובעת לא התנגדה לשימוש שעשה הנתבע במקרקעין במשך למעלה מ-15 שנה. עם זאת, ערכאת הערעור חולקת על כך, מקבלת את הערעור ופוסקת לטובת התובע. בית המשפט מוצא כי החזקתו של הנתבע במקרקעין לא הייתה "מנוגדת", כפי שהמונח מובן משפטית, ולכן תקופת ההתיישנות אינה חלה במקרה זה. שימושו של הנתבע במקרקעין לא היה בלעדי והיה קשור לקיוסק השכור שלו, ולכן לא סביר שימשיך להשתמש בקרקע שבמחלוקת לאחר החזרת הקיוסק. בנוסף, הנסיבות מצביעות על הסכמתו שבשתיקה של התובע לנוכחות הנתבע. פסק הדין מבוטל, והנתבע מצווה לפנות את הקרקע ולשלם לתובע 2,500 ש"ח הוצאות. החלטת הרוב נתמכת על ידי השופטים ח' דבורין וי' גלעדי.