ת"א 20012-07-21

תקציר

התובע, ששכר דירה מהנתבע למשך שלוש שנים וחצי, הגיש תביעה לצורכי אגרה בסך 300,000 ₪, בגין נזקים לכאורה שנגרמו עקב המגורים ב"חורבה המיועדת להריסה". התביעה הייתה בגין עוגמת נפש, כאב וסבל, והוצאות עבור תיקונים, וכן השבת מלוא דמי השכירות ששולמו במהלך שהותם. עם זאת, התובע לא שילם את האגרה הנדרשת בגין התביעה וביקש לדחותה ללא צו להוצאות, בטענה שמצבו הנפשי אינו מאפשר לו עוד לנהל את התביעה. הנתבעת השיבה בטענות לחוסר תום לב וביקשה לחייב בהוצאות. לאחר ששקל את טענות הצדדים, קבע השופט כי יש לדחות את התביעה, ולא להפסיקה, וכי על התובע לשלם לנתבע את הוצאות הנתבעת, שהוערכו בכ-40,000 ₪. החלטה זו התקבלה בשל ניצול לרעה של התובע בהליך המשפטי, חוסר תום לב וסיכויי ההצלחה הנמוכים של התביעה, שכבר הוארכה מספר פעמים וסיכויי ההצלחה שלה היו מזעריים. השופטת לקחה בחשבון גם את שלב ההליך ואת התנהלות התובע, ומצאה כי אין זה מתקבל על הדעת לאפשר לתובע להגיש מחדש את התביעה ולגרום עוול לנתבע. כמו כן, השופטת לא מצאה הצדקה לתביעת התובע בדבר מצבו הנפשי, ולפיכך דחתה את בקשת ההפסקה והורתה על דחיית התביעה, לצד תשלום הוצאות.