בג"צ 14/66

תקציר

בבעלות העותרת שני אולמות והיא עוסקת במתן היתר להשתמש בהם לחתונות ולאירועים אחרים. נשלחה אליהם הודעה המחייבת אותם לנהל חשבונות של לקוחותיהם והעתקים לביקורת העירייה. העותר טען כי אין סמכות לחייב אותם וכי ההודעה היא אולטרה וירס, פסולה ובטלה. הטענה הראשונה הייתה שהעסק שלהם אינו מהווה "מוסד" לפי חוק הרשויות המקומיות (היטל רווחה ונופש), התשי"ט-1959, וחוק העזר של תל אביב-יפו (היטל רווחה ונופש), התש"ך-1960. בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי עסקו של העותר נופל בגדר הגדרת "מוסד". הטענה השנייה הייתה כי הדרישות שהטילה ההודעה חרגו מסמכותה של העירייה. בית המשפט הסכים עם טענה זו וקבע כי בעוד שלעירייה הייתה סמכות לחייב בעלי מוסדות לגבות את ההיטל מלקוחותיהם, אין הוראה בחוק המסמיכה אותם לחייב את העותרים להגיש ולנהל חשבונות. למרות שסעיפים 5(א)(1) ו-5(א)(2) לחוק העזר משנת 1960 הסמיכו זאת לכאורה, בית המשפט פירש אותם כחורגים מסמכות חקיקת המשנה של העירייה, וראוי היה ששר הפנים יחוקק אותם. יתר על כן, חובת שמירת הספרים וזכותה של העירייה לעיין בהם פגעו בסמכותו של הפרט. מכאן, שההודעה פסולה והמשיבים נדרשו להימנע מכל פעולה נגד העותרת בגין אי ציות.