סע"ש 48459-11-14

תקציר

התובע טען כי עבד אצל הנתבעת במשך תשע שנים, ותבע פיצויים בגין הפרות שונות לכאורה של זכויותיו כעובד. עם זאת, הנתבעת טענה כי התובעת מעולם לא עבדה אצלם, וכי יש לדחות את התביעה כולה מחמת התיישנות. הצדדים הסכימו כי חלקים מסוימים בתביעה התיישנו בשל תקופת ההתיישנות. בית הדין נדרש לקבוע האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לנתבע, את אופי העבודה ומשכה ואת שיעור השכר. התובע לא הציג כל ראיה משכנעת לתמיכה בטענתו, בעוד הנתבע הצליח להפריך את טענות התובע. התצהירים שהציג התובע היו בלתי עקביים וסותרים, והתובע אף לא זיהה חלק מהמסמכים שהוגשו כראיות. יתר על כן, חוסר ידיעתו של התובע בעניינו שלו, יחד עם הימנעותו מלהביא עדים, פעלו בניגוד לעדותו. מנגד, עד הנתבעת, מר אבי בן צבי, חיזק את טענת הנתבעת כי התובעת לא הועסקה על ידם. בסיכומו של דבר, התובע לא הצליח להביא כל ראיה מהימנה שתתמוך בטענתו, מה שהוביל את בית המשפט לדחות אותה במלואה. בנוסף, בשל קלות הדעת של התביעה והנזק הראייתי שנגרם עקב השיהוי, הורה בית המשפט לתובע לשלם הוצאות מופת לנתבע. התובע חויב לשלם שכר טרחת עורך דין בסך 5,500 ₪ בתוך 30 יום.