ע"א 5714/97

תקציר

במקרה זה ערער המערער על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר דחה את בקשתו לפסול שופטים מסוימים מלדון בעניינו. המערער טען כי השופטים י' בנאי וי' פפר, יחד עם מספר שופטים נוספים, היו מוטים נגדו בשל אינטראקציות קודמות וסכסוכים שהיו לו עמם, לרבות תלונות עבר שהגיש נגד השופטים. בתחילה ביקש המערער להעביר את עניינו לבית המשפט המחוזי בירושלים בעילה של משוא פנים לכאורה, בטענה לפגיעה ארוכת שנים מצד שופטים אלה. עם זאת, בקשתו נדחתה הן על ידי בית משפט זה והן על ידי המשנה לנשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, השופט ג' גלעדי, בשל היעדר עילה משפטית. המערער טען כי השופט בנאי ייצג אותו בעבר ונתן לו מצג לקוי, מה שהוביל להטיה נגדו. עם זאת, דחה בית משפט קמא את בקשת הפסילה שלו, בנימוק שאין בסיס מספיק לטענות בדבר משוא פנים או זדון. המערער חזר על טענות אלה בערעור, אך נמנע מלהביא ראיות קונקרטיות למשוא פנים או זדון. פסק הדין הסופי קבע כי אין די ברגשותיו הסובייקטיביים של המערער כדי לפסול שופטים ללא ראיות אובייקטיביות למשוא פנים. טענותיו הכלליות והבלתי ממוקדות, בשילוב עם תלונות קודמות, לא הצדיקו את פסילת השופטים. לפיכך, דחה בית המשפט את הערעור, בקובעו כי הגשת תלונות לבדה אינה מקימה עילה לפסילה. ההחלטה ניתנה ביום 14.10.97.