ת"א 31807-02-16

תקציר

מדובר בתאונת דרכים בין רכבו של התובע לבין משאית בה נהג הנתבע מס' 1 ומבוטח על ידי הנתבעת מס' 2. התובע תובע את הנתבעים בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו כתוצאה מהתאונה. תחילה קובע השופט כי התאונה נגרמה באשמתו הבלעדית של הנתבע מס' 1, ודוחה את טענת הנתבעים כי גם נהגו של התובע היה אחראי. הסוגיה המורכבת יותר היא האם הכיסוי הביטוחי של הנתבע מס' 1 חל על התובע, שכן רישיון הנהיגה שלו פקע למעלה משנים עשר חודשים לפני התאונה, בעוד שבפוליסת הביטוח שלו נכתב כי על הנהג להחזיק ברישיון תקף במהלך שנים עשר החודשים האחרונים. השופט מציין כי הוראה זו אינה חלק מהפוליסה הסטנדרטית, שהייתה מכסה את הנהג אילו הרישיון היה בתוקף בעשרים וארבעה החודשים שקדמו לכך. השופט דן בהשלכות של חוקים ישראליים שונים, לרבות חוק חוזה הביטוח ותקנות התעבורה, ופסקי דין קודמים הקשורים לכך. מסקנתה היא כי אי קיום תנאי הפוליסה אינו מוביל אוטומטית לשלילת הכיסוי הביטוחי, וכי המבטחת, הנתבעת מס' 2, לא הביאה ראיות מספיקות לקיום תנאי החוק להפחתת תגמולי ביטוח או שלילת תגמולים. לפיכך, הנתבעת מס' 2 חייבת לשלם לתובע את מלוא תגמולי הביטוח בסך 188,982 ₪, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין. פסק דין זה, מציינת השופטת, מחייב את המבטחת להצדיק הוראות בפוליסה המגבילות את הכיסוי, ולהוביל לתוצאה צודקת שבה תגמולים אינם נשללים או מופחתים ללא הוכחת הרציונל הביטוחי העומד מאחוריהם.