ע"א 619/05

תקציר

המערער, עופר נמרודי, ערער על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לקצר את תקופת הפסילה מלהתמנות כדירקטור בחברה ציבורית. בית המשפט המחוזי הרשיע את נמרודי בשורה של עבירות, בהן שיבוש הליכי משפט, מרמה והפרת אמונים. כתוצאה מכך, הוא נפסל מלהחזיק בתפקיד כזה במשך חמש שנים. נמרודי טען כי תקופת הפסילה צריכה להתחיל ממועד מוקדם יותר, או מעצרו או התפטרותו מהחברות המדוברות. בית המשפט העליון, בדעת רוב, הסכים לערעורו של נמרודי. שופטי הרוב קבעו כי תכליתה של הוראת הפסילה היא להגן על הציבור, ובעיקר על המשקיעים, מפני דירקטורים פסולים. הם פירשו את החוק כמעניק לבית המשפט שיקול דעת רחב לסייג את הפסילה, לרבות קיצור משכה. בהתחשב בנסיבות עניינו של נמרודי החליט הרוב כי יש לחשב את תקופת הפסילה מיום התפטרותו, כך שהוא כשיר להתמנות כדירקטור החל מיום 25.6.2005. השופטת פרוקצ'יה, בדעה חולקת, טענה כי יש להפעיל את שיקול דעתו של בית המשפט באופן צר ושמור למקרים חריגים. לטענת פרוקצ'יה, כוונת המחוקק מאחורי הוראת הפסילה הייתה להגן על החברה הציבורית ועל בעלי מניותיה מפני דירקטורים שהורשעו בעבירות מסוימות. פרוקצ'יה הדגישה את האינטרס הציבורי בהגנה על בעלי המניות והציבור הרחב מפני פגיעה אפשרית ולא ראתה סיבה לסטות מכלל הפסילה בעניינו של נמרודי.