ת"א 43476-05-12

תקציר

סכסוך משפטי ארוך זה נסוב סביב הבעלות על שתי יחידות דיור הממוקמות על מגרש בשטח של 500 מ"ר הממוקם ברחוב שחל 3 בחדרה. הנכס, המכונה מחצית מחלקה 393 בגוש 10009, עומד במרכזן של תביעות סותרות בין התובע, שהלווה כספים לנתבעים, לבין הנתבעים עצמם. ליבת המחלוקת היא האם הנכס נרכש על ידי הנתבעים 2 ו-5 באמצעות כספי התובע והמשכנתא שקיבלו, ושימשו כנאמנים לפירעון הלוואה קודמת על ידי התובע. ההלוואה המדוברת, בשווי של 200,000 דולר או 900,000 ₪, ניתנה על ידי התובעת לנתבעים לצורך הקמה ותפעול של אתר הימורים. כבטוחה להלוואה סיפקו הנאשמים שיקים וסיכמו להעביר מסמכי רישום לשלושה נכסים שבבעלותם. משנפרעה מועד פירעון ההלוואה, לא הצליחו הנתבעים לפרוע אותה, מה שהוביל לשורה של משאים ומתנים והצעות לפירעון. התובע טוען כי במסגרת תוכנית הפירעון הסכים לרכוש בית, כאשר הנתבעים נוטלים משכנתא לפירעון ההלוואה. הנתבעים, לעומת זאת, טוענים כי רכשו את הנכס מכספם. בית המשפט מוצא את טענת התובע משכנעת יותר, הנתמכת בראיות. התובע היה מעורב באופן פעיל ברכישת הנכס, החל מחיפוש הנכס ועד לתשלום שכר טרחת המתווך וחתימה על הסכם הרכישה, בעוד הנתבעים לא תרמו כספים למעט נטילת משכנתא. בית המשפט גם רואה חשיבות בכך שרק התובע נהנה מהרכישה, בעוד הנתבעים לא התגוררו בנכס ולא קצרו ממנו רווחים כלשהם. כמו כן, בית המשפט מטיל ספק בטענת הנתבעים לתשלום במזומן בסך 280,000 ₪ לתובע, ומוצא אותה אינה נתמכת בראיות וסותרת את דפי הבנק של התובע. גרסת הנאשמים לאירועים לוקה בחוסר אמינות, ועדותם מתוארת כבלתי מהימנה וסותרת ראיות תיעודיות. בית המשפט גם מגנה את ההתנהלות השקרית של שני הצדדים בתיק הקשור לדמי תיווך, ומתאר אותה כמגעילה אך לא רלוונטית לשאלת הבעלות על הנכס. לסיכום, השופט פוסק לטובת התובע, תוך הכרה בזכויותיו בנכס. הנתבעים 2 ו-5 מצווים לפרוע לאלתר את יתרת המשכנתא ולהעביר את הנכס לתובע אם לא יעשו כן בתוך 30 יום. השופט גם מורה לנתבעים אחד עד שלושה לפרוע את יתרת סכום ההלוואה, המחושב לפי נוסחה מוגדרת, בתוך 30 יום. בנוסף, הנאשמים שניים עד חמישה נושאים באחריות משותפת להוצאות המשפט, בסך 35,000 ₪.